גלעד קמחי וצעירי בית ליסין מפיקים מהמחזה של מקוויאלי שפע של רעיונות מקסימים
רעשנים לצופים
אין דבר משמח יותר למבקר תיאטרון מהצגה שהוא רוצה לשבחה ולהודות ליוצריה באותה מידה שהם שימחו אותו, הסבו לו עונג ושיגרו אותו לעשות לביתו אך טוב. זה קרה בצהרי יום ששי שעבר בבית ציוני אמריקה מרגע שידידיה ויטל, באיפור ובתלבושת מעוצבים לתפארה, החל לשוטט ולקפץ בין השורות, ולחלק רעשנים לצופים נבחרים ומופתעים. ולא משום שחודש אדר כבר בפתח ועמו חג פורים, אלא משום שבהמשך, בכל פעם שתיאמר על הבמה מילת הצופן שלחש על אוזניהם, הם יטרטרו וירעישו אולם ומלואו.
מילת הצופן הייתה, כמובן, מנדרגולה. שמו של המחזה שכתב ניקולה מקיאוולי, בגרסתו של יעקב שבתאי, שעודכנה היטב לימינו. תחילה כמה חזרות שנועדו להבטיח את תפקודם הראוי של רעשני הקהל ואחר כך יגיע תורה של להקת הקומדיה דל'ארטה המתקרבת בעגלתה הזעירה מימין הבמה, שמאלה וקדימה – שיר פתיחה מקסים ואחריו אוואנטי קומדיאנטי אל העלילה התוססת.
ויטל, שופע אנרגיה – ובהמשך גם אקרובטיקה עליזה - כבמאי-מנהל-וסרסור לדבר הצגה מציג את שחקני הלהקה הנודדת ותפקידיהם בסיפור על קלימקו, המאצ'ו הפריזאי שהגיע עם משרתו לאיטליה והתאהב בלוקרציה, בובה יפיופית מקומית הנשואה עם מנעול ובריח במקום הנכון לניצ'ה הזקן הקמצן, שתאוותו התלויה לראווה איננה שולפת לו יורש מבין חלציו או חלציה.
אל העלילה מרכזית חוברת גם עלילת משנה על האלמנה שכל חפצה להתוודות על חטאים שחוטאות עיניה כל פעם שהיא רואה גבר, ובעיקר אם הוא איש דת שפרנסתו על וידויים מהסוג המיני. ויש גם אחד ליגוריו, סרסור שידו מושטת לשטרות מרשרשים הנשלפים מכל כיס של תאווה וחשק. הפתרון המיוחל לסבך הלא מסובך יגיע בתנוחות גונחות ברגע הנכון, בתשלום הנכון ובמקום הנכון, בעזרת השיקוי הנכון שיופק מהמנדרגולה, צמח מסתורי שאיש לא שמע עליו קודם לכן (חוץ מהצופים עם הרעשנים, כמובן).
הבמאי גלעד קמחי משיג כאן הישג שלישי רצוף אחרי "חלום של לילה בלב קיץ" השקספירי ו"אביב מתעורר" העיבוד המחזמרי של המחזה מאת פרנק ודקינד. קמחי עושה ל"מנדרגולה", כולל מקור ועיבוד, מה שבעלי הרעשנים בקהל נתבקשו לעשות. בעיצוב המשחק של הלהקה ובכוריאוגרפיה מתאימה הוא מטלטל את המחזה לכל כיוון אפשרי ומפיק ממנו הצגה תוססת, בשפע של רעיונות מקסימים, משעשעים וגם פיוטיים כמו זה שבו מבטיחים לאשמאי הזקן שיחבוק יורש בעזרת שיקוי המנדרגולה שיפיק הדוטורה (קלימקו) המומחה לפריון.
מנדרגולה (צילום: דניאל קמינסקי)
הרעיונות רודפים זה את זה, כולל עדכונים לשוניים עכשוויים או מפולפלים, כמו פרחי ויאגרוס, או מושגים כמו פייסבוק, מיומנה, מדונה או אזכורים לפרשיות כמו זו שבין נשיא אחד, שלא אנקוב בשמו וא' שאסור לנקוב בשמה. כל חידוד לשון וכל הברקת בימוי ומשחק נענים בצחוק רם ההולך וגובר יחד עם התקדמות ההצגה אל פורקנה המיוחל. וכולם מבוצעים בווירטואוזיות על ידי קבוצת צעירי בית ליסין.
שלומי טפיארו מבריק בתפקיד קלימארו המאצ'ו, שגופו ותנועתו נשיים במידה כראוי לדוגמן, ובכל הזדמנות מלטף את שערו הארוך כאילו היה איילה מ"האח הגדול" של השנה שעברה. אסף בן שמעון מקסים כמשרתו הג'ינג'י שיודע לחמוק מידו ומכל סיבוך אפשרי שהוא מחולל וידידיה ויטל, כאמור, מנהל בחן ובקפידה את העניינים, ומגלם תפקידים זעירים בעלילה.
שלושתם מתגברים את חברי קבוצת הצעירים המקורית ובראשם יוסי טולדנו, ארוך כקלונס, גמיש כנחש, ומצחיק עד חנק בתפקיד האשמאי הזקן ניצ'ה. לצדו דקלה הדר המפליאה לגלם את הסרסור ליגוריו בגבריות כאילו-מאצ'ואיסטית ובזריזות של קוסם. רויטל זלצמן היא לוקרציה היפה שיודעת מה לעשות גם כשידיה ורגליה כבולות כבובת שעשועים ומעיינה חתום עד לרגע שהוא נחשף כים של הנאה. הילה זיתון בוטה כהלכה כאמה, שומרת החותם מטעם הבעל המתקרנן. ואחרונים, חביבים וגונבי הצגה מוסמכים – הצמד-חמד טל-יה יהלומי לוי-הבלתי נלאית כאלמנה החושקת ודניאל אפרת קר ולוהט חליפות ככומר המוודה המבטיח לה ישועה והרבה הרבה ש-לום.
מנדרגולה (צילום: דניאל קמינסקי)
על כל אלה יש להוסיף את חלקם ואת תרומתם של מעצב התפאורה ערן עצמון שבנה במה כפולה – עגלת-הלהקה עם המסך האדום ורחבת הקרשים שלפניה, מעצבת התלבושות אולה שבצ'וב שידעה למצוא לכל תפקיד בגד מייצג וקומי להפליא, מעצבת התאורה לכל מצב קרן גרנק, ואמיר לקנר אשר על המוזיקה, כולל הלחן העליז לשיר הפתיחה מאת דניאל אפרת. ושימו לב לאיפור של כולם. למעצב/ת האלמוני/ת – הידד!
לסיכום ובקיצור - "מנדרגולה" של גלעד קמחי וצעירי בית ליסין היא הצגה שאסור לכם להחמיץ!
לרכישת כרטיסים