מחזמר נטו

המחזמר "שיקאגו" מאת ג`ון קנדר ופרד אב ובוב פוסי, מבוסס על מחזה שכתבה ב-1926 כתבת ה"שיקאגו הראלד טריביון" מורין דאלאס ווטקינס. העיבוד למחזמר עלה בברודווי ב-1975 ולמרות שבאותה עת עצמה עלה גם המחזמר "שורת המקהלה" שגרף את כל תשומת הלב והפרסים, המשיך "שיקאגו" לרוץ, והפך להיות להיט בימתי בינלאומי ללא הפסקה.

אחר כך, ורק ב-2002 הגיע תורו של הסרט עם רנה זלווגר, קתרין זיטה-ג`ונס וריצ`רד גיר, וגרף שישה פסלוני אוסקר מוזהבים. ההחלטה שהגיעה זמנו לעשות עלייה לארץ הקודש לא איחרה לבוא, ותיאטרון בית ליסין, העלה את הגרסה העברית של אהוד מנור עם ריטה, מיה דגן, ריקי גל, ששי קשת, ישראל קטורזה ורבים אחרים.
 
חלפו השנים, ובהסכמה מיוחדת של בעלי הזכויות, המחזמר חוזר לבמה כשהוא, במידה רבה, מחזמר נטו, מותאם היטב למידותיו של הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, ולמרבה ההפתעה והשמחה גם אפוי היטב לתנאיו של האולם הקטן ברחוב חנוך פינת עבאס בשכונת התקווה.

בשיתוף עם נגנים מהד – המכללה למוזיקה וסאונד תל-אביב ותלמידים של המסלול לתיאטרון-מחול של סמינר הקיבוצים, מצליחים תלמידי הסטודיו למלא את המחזמר בחיוניות הממזרית והג'אזית, לחייך ולקרוץ ולספר את סיפורן של הנשים הרוצחות של שיקגו בגרסה נאמנה לרוחו של בוב פוסי.
 
זהו הישג בפני עצמו שמתחיל כבר בתפאורה ובתלבושות מלאי השראה שעיצב ארז מעיין, בוגר הסטודיו, והכל במשחק עדין על הגוון השחור, כשהתאורה של אורי מורג משחררת מתוכו תת גוונים וצבעים חיים.  הכוריאוגרפיה של קורין מנדלסון מצליחה לקיים נאמנות חוזית לזו של פוסי גם בתנאים המגבילים של המקום. יחד עם הניהול המוזיקלי והעיבודים הלוהטים של אמיר לקנר התוצאה היא ערב של ג'אז לוהט במרתפו של בר כמעט "בלתי חוקי" נוסח "תקופת היובש" בארה"ב.
 
עלילת המחזמר מספרת על רוקסי הארט שרוצחת את מאהבה ומגיעה לכלא הנשים שבו שולטות אמא מורטון ובת חסותה ולמה קלי. רוקסי מצליחה לגייס בקסמיה המפוקפקים ובכספי בעלה איימוס את שירותיו של בילי פלין, עו"ד מומחה לעבודה בעיניים על חבר מושבעים ככל שזה נוגע לנשים שרצחו גברים.

 
"שיקאגו", צליומים: רדי רובינשטיין

חמישה כוכבים
 
צביה הוברמן היטיבה לחוש את האולם, את המוזיקה, את יופיו של התרגום של מנור, את דרישות הכוריאוגרפיה המקורית והמעובדת, ובעיקר את יכולותיהם של תלמידי שנה ג' בסטודיו, ועיצבה את כל אלה ביעילות קצבית, בהבלטת הכישורים והכשרונות, ובעיקר במיצוי הלהט וההומור של המחזמר עצמו. בסיוע ההדרכה הקולית של ריקי בוגטין היא גם השיגה ביצועים לוהטים של כוכבי ההפקה הזאת.
 
חמישה הם הכוכבים ולכל אחת ואחד מהם מגיעים חמישה כוכבים אישיים. רונה-לי שמעון הייתה ולמה קלי המושלמת, החל מהרגע שפתחה את הערב עם ביצוע דרמטי של "כל הג'אז הזה" בקולה המלא והערב ובריקוד המכושף שלה והגיע לשיא מרגש ב"קשה לי לבד" . דנה מיינרט הצטרפה אליה כרוקסי הארט, במשחק משובב ו"בלונדיני" נוסח כוכבות הקולנוע האמריקאי, עם "אוהב אותי" ו"רוקסי" לוהטים, ועמן חגגה בגדול שני קליין כאמא מורטון הכל יכולה.
 
ליאור שיקווה היה מצוין כאיימוס הבעל המקורנן והשקוף כ"מיסטר צלופן" הנהדר ששר-שיחק, ועידן ממן, היה מבריק כפלין זחוח, חייכן כמלך הנשים, ותחמן ב”הוקוס פוקוס” מקצועי.

לירן קורוטקין ומאיר טולדנו היו יעילים בתפקידי משנה חולפים ומהוקצעים יחד עם חברי כיתתם והרקדנים האורחים במקהלה שהביאה את גרסת המרתף של כל הג'אז הזה אל שיאיה המוצלחים.