להקת תיאטרון חדשה של בוגרי בית צבי בגירסה בימתית נועזת לרומן הגדול של מרסל פרוסט
פינטר על פי פרוסט
לפני כל הערה על הצגת הגרסה הבימתית שהרולד פינטר ודי טרוויס עיבדו מהתסריט שהמחזאי האנגלי כתב לפני 40 שנה אך לא יצא לפועל, ראוי לברך על הקמתה של קבוצת התיאטרון "תהל" שהקימו כעשרים שחקנים בוגרי בית הספר "בית צבי", שמאסו בהתדפקות על דלתות, ובציפייה שמנהלי תאטרונים ובמאים ייזכרו בהם ויזמנו אותם למבחני התאמה (אודישנים) לתפקידי משנה או כסטטיסטים.
בהתנדבות ובהתלהבות החבורה התניעה את המהלך שתכליתו גם להעלות חומרים שאל חלקם התוודעו במהלך לימודיהם, או כאלה שגילו בכוחות עצמם, וכאלה שכמעט ולא יועלו בתאטרוני הארץ. הדחף שלהם מצא מענה של רצון טוב ותמיכה ופרגון אצל גופים ואנשים שונים, ואמש עלה המסך על ההפקה הראשונה שלהם, שאפתנית ונועזת,
המקור של המחזה שהקבוצה בחרה להעלות כהפקת בכורה שלהם, הוא תסריט שהרולד פינטר כתב במשך שנה על פי "בעקבות הזמן האבוד" הרומן הגדול של מרסל פרוסט, שלא מכבר הושלם תרגום המופת שלו לעברית על ידי הלית ישורון. היוזמה והדחיפה לכתיבת התסריט ב-1972 הייתה של במאי הקולנוע ג'וזף לוסי, שפינטר כתב בין השאר את התסריט לסרטו "המשרת" בכיכובם של דירק בוגארד, אדוארד פוקס ושרה מיילס.
פינטר בחר לתת לתסריט שלו את השם "Remembrance of Things Past” כמצהיר שזה איננו עיבוד של הרומן, שבעה כרכים המחזיקים 3,400 עמודים שבהם נעים במרחבי הזיכרון של פרוסט כאלפיים דמויות מילדותו, נעוריו ובגרותו היוצרים פנורמה מרתקת של יצרים, סיפורים קטנים וגדולים, מערכות יחסים, הרפתקאות, מיניות גלויה או כבושה, ובמיוחד זו החושפת את ההומוסקסואלים והלסביות של אותם ימים ושל חייו ואישיותו. פינטר שלה מתוכם רק כמה עשרות, המייצגות את "מרסל, בשנות הארבעים לחייו, [ה]שומע את הגיהינום של ילדותו", כפי שכתב בספר המאמרים שלו Various Voices.
"בעקבות הזמן האבוד", גיל רשף (צילום: צבי גורן)
התסריט נבנה כמארג המעביר את ההתרחשויות ואת הדמויות, בזמנים שונים, ללא התפתחות נאראטיבית פשוטה או דרמטית, אף כי אלה בולטים יותר במערכה השנייה. בהקדמה קצרה לתסריט כתב פינטר כי "החלטנו שהארכיטקטורה של הסרט תתבסס על שני עקרונות עיקריים: תנועה, בעיקר נאראטיבית, לקראת התפקחות מאשליה, והאחר, מסורג יותר, לקראת גילוי, העולה לעבר מציאתו של הזמן שאבד וקביעתו לעד באמנות".
מבחינות רבות פינטר עשה בתסריט את מה שפרוסט עצמו תיאר ברומן: “במציאות, כל קורא קורא רק את מה שמצוי בתוכו. הספר הוא כלי אופטי שהמחבר מציע לקורא כדי שיוכל לגלות בתוך עצמו את מה שלא היה יכול למצוא אלא רק בסיועו של ספר.”
אבל התסריט לא זכה למימוש קולנועי, לכאורה על שום העדר מימון, או על שום מחלוקות בנוגע לאיוש התפקידים (פינטר תבע שרק שחקנים אנגלים ישתתפו בסרט). בעקבות פרסומו בספר התסריט עובד לתסכית ששודר ב-BBC3, ובנובמבר 2000 הגיע לבימת התיאטרון הלאומי בעיבוד מיוחד של פינטר והבמאית די טראוויס, והוא זה המועלה עתה בסטודיו A במרכז סוזן דלל בתרגומה הבהיר מאוד של רבקה משולח.
להקה נועזת ומבטיחה
בימים עברו מבקרים הוזמנו להצגה הראשונה שלא כמקובל בימינו שבהם הם מגיעים להצגה רק אחרי תקופת הרצה שלה, לעתים ארוכה ביותר. הפעם, ומתוך סקרנות וגם מתוך שההצגה מועלית רק שש פעמים עד מוצאי שבת, ביקשתי רשות לראות את הבכורה, אף כי ידעתי כי הבמאית אתי רזניק, מעצב התאורה יעקב סליב, מפעילי ההצגה ובעיקר 23 השחקנים הצעירים הגיעו אליה כמעט באפס נשימה. אבל ככה זה תיאטרון. ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בלהקה שכדברי פרוסט בתחילת הרומן ובסיומו הגיע הזמן שלה להתחיל.
אבל משום כך, אתייחס למה שראיתי בזהירות ובידיעה ברורה שעדיין לא יהיה זה נכון להפעיל ביחס אליה את מלוא היבטי הביקורת, ובתקווה כי אי מי ירים את הכפפה ויעניק ללהקה הנועזת הזדמנות וכלים להשלים את מה שהתחילו. כי כן, ההצגה הזאת פותחת אשנב, לפחות, שבעדו ניתן להתבונן על העולם המיוחד של פרוסט ו“בעקבות הזמן האבוד", ואולי אף ללכת אל המקור רחב היריעה ולהשלים את התמונה.
שמחתי לראות כי כבר עתה, כשהם בשיא המאמץ להגיע אל היעד, הם מצביעים על חוויה בימתית מעניינת וטובה שיוצרת הבמאית אתי רזניק בעיצוב התנועה וההסתרגות בין הזמנים, בסיוע חילופי תאורה שעיצב יעקב סליב בתנאים המוגבלים מראש של הסטודיו. אך בעיקר אלה הם השחקנים שהצליחו לעצב דמויות בהירות ומוגדרות, ובראשם מרסל של גיל רשף, כילד סקרן, כצעיר מתבגר המגלה את מיניותו האחרת, בסופר מתחבט וכגבר המחמיץ את החיים.
"בעקבות הזמן האבוד" (צילום: צבי גורן)
22 חבריו למאמץ המיוחד הם אפי ביבי שהיטיב לגלם את שרלוס, ההומוסקסואל המפתה על ימין ועל שמאל, רוני כהן המרשימה בנוכחותה כסבתו של מרסל, סיוון כרטשנר, רכה כאמו ונוקשה כמלכת נאפולי, גיל וייס כסוואן האלגנטי והמרגש בגילוי על מחלתו ומותו הקרב ובא, וגל בן עזרא שריגשה כאלברטין הנואשת.
לי קוזניק, מיכל כחלון, אנה רחמימוב, טל נרובאי, קרן סולקין אדלר, רותם אלטרוביץ, שרון קנטור, יערה רשף נהור, ליטל שמש ואני דדון יצרו כל אחת בנפרד את הגלריה המרתקת של הנשים שמרסל נע ונד בין עולמותיהן ובתוכן. ומנגד אור משיח כפסנתרן ההומו, בן דמותו של המלחין האן שהיה מאהבו של פרוסט, דייוויד לוינסקי כאביו של מרסל וכרופאו, נאור זילברמן ויובל טננבאום המצוינים כבני האצולה, וכן אבי אדווי, דניאל סליצר ושלומי לוי שהשלימו את רשימת הדמויות בתפקידים שונים.
לסיכום, עם ערב הבראשית הנועז הזה אפשר לומר כי הלהקה החדשה נושאת עמה הבטחה, וסיכוי להגשים את מטרתה.
סטודיו A במרכז סוזן דלל 24 בפברואר 21:00, 25 בפברואר ב-14:00 וב-22:00 ובמוצאי שבת ב-18:00 וב-21:30.
24/02/2011
:תאריך יצירה
|