שירי מחאה חברתיים ואנטי מלחמתיים

המשורר הצרפתי ז'ק פרוור חולל מהפכה בשירה הצרפתית בשנות הארבעים והפך לנכס צאן ברזל בתרבות הצרפתית. שיריו הפשוטים, הרגישים ובעלי המסר החברתי הנוקב השפיעו על אנשים בכל העולם מאז ועד היום, וזכו ללחנים, רבים מהם של ז'וזף קוסמא,  שהפכו אותם להיטים כמו "עלי שלכת" ו"ברברה" בביצועם של איב מונטאן וז'ולייט גראקו.
 
פרוור נולד בפריז ב-תחילת 1900. תחת השפעת אביו, שהיה מבקר מחזות, התוודע לעולם התאטרון ומאמו ספג את אהבת הקריאה. ב-1918 גויס לחיל הים הצרפתי ואחרי המלחמה הוצב בטורקיה אך לעתים קרובות ישב בכלא בשל בעיות משמעת. את דרכו כמשורר החל ב-1922, אחרי שירותו הצבאי, ובמהלך השנים היה שותף דרך לאנדרה ברטון, הסוריאליסט, ועשר שנים אחר כך למשוררי קבוצת "אוקטובר" שייסד.
 
ב-1935 כתב את הדיאלוג לסרט "חטאו של מר לאנג" בבימויו של ז'אן רנואר, ואחר כך  כתב מחזות ותסריטים, שהמפורסם בהם הוא "ילדי גן העדן" (1945) של מרסל קרנה, והיה מעמודי התווך של "הריאליזם הפואטי" בקולנוע הצרפתי בשנות השלושים והארבעים. ב-1971 קנה בית בכפר אומונוויל-לה-פטיט שבחבל נורמנדי תחתית, וכעבור שש שנים מת אחרי שלקה בסרטן הריאות.
 
ספר שיריו הראשון והידוע ביותר, "מילים", תורגם לעברית בשנות השמונים על ידי אברהם חכים, ולפניו יצא מבחר שירים מתוך הספר, בתרגום אהרון אמיר ובתרגום גדעון פרידלנדר. בשנות השבעים עלה בארץ מופע משירי ז'ק פרוור - "הייאוש יושב על ספסל" - ללחנים שכתב דובי זלצר.
 
עתה לאחר שלושים שנה ויותר הוא שב אל הבמה העברית עם "דיוקן של ציפור", הצגת תיאטרון אינטימית ומרגשת המבוססת על שירי מחאה חברתיים ואנטי מלחמתיים, וכאלה שמתארים פריז וצרפת אחרי מלחמת העולם השנייה,  בתרגום של חני עמית-כוכבי ששמרה על סגנונו  הייחודי. 


"דיוקן של ציפור" (צילום: יוני קליין)

את ההצגה ביים השחקן דורי אנגל, שמעצב רעיונות בימתיים עדינים ויפים במיומנות של במאי מנוסה, אף כי  זו עבודת הבימוי הראשונה שלו. בהומור ובאירוניה דקה הוא עיצב להפליא את שלושת השחקנים במופע, גיל אלון, נדב נייטס ונתלי פיינשטיין.
 
במשחקם ובשירתם הם מגלמים שרשרת דמויות מרתקות ומרגשות, פשוטי העם, אוהבים רומנטיקאים, פועלים שחווים את מצוקות הקיום וכאלה שמפעמת בהם רוח החופש ומחאה כנגד איוולת המלחמה, ושחיתות פוליטית, והם אקטואליים כיום כשם שהיו כשפרוור כתב אותם. לכל אחד משלושת השחקנים המצוינים יש רגעים של הישג משחקי אישי, וביחד הם יוצרים שלישייה אותנטית של קלושארים בתנועה ובביטוי מעודן של כאב וחום אנושי.