שיתוף הפעולה המתחדש בין DeDe מישראל ו-wee מברלין מזכיר נשכחות וממשיך לחדש
צירופים מרתקים
המפגש המחודש בין שתי קבוצות המחול מישראל ומגרמניה העלה עמו זכרונות, לצד תהיות על היעלמות ממד הזמן שחלף מתמונת היצירה של השתיים, לפחות ככל שזה נראה במופע שיצא לדרך אמש בסוזן דלל.
לפני שש שנים הועלה הערב הראשון "ברלין יפו – קורצשטרקה (=קפיצת-דרך) " בשיתוף תיאטרון Dock 11 בברלין. שהיה המשך מסוים ליצירה מרשימה שהועלתה על ידי שתי הקבוצות (הישראלית נקראה אז דה דה דאנס) בהרמת מסך 2002, עם יערה דולב, יוצאת להקת בת שבע, ועמית גולדנברג, יוצא להקת "שקטק" וקבוצה בינלאומית wee שפעלה בברלין וחבריה היו הישראלי דן פלג, הגרמני מרקו וייגארט והאמריקני סאמר אולריקסון.
"ברלין יפו קפיצת דרך" קצר הצלחה, והורכב מקטעים של החמישה ומקטעים נוספים של הכוריאוגרף הישראלי רמי לוי והכוריאוגרפית גונדולה פויטרט מגרמניה. המופע המשותף החדש הוא במידה רבה מימוש של כותרתו “ברלין יפו הלוך חזור”, יש בו ממיטב הקטעים של המופע הקודם, וקטעים חדשים של דולב, גולדברג, פלג ווייגרט, בשיתוף עם אולריקסון ונורה האגנייר. דולב, פלג, ווייגרט שבים ורוקדים במופע החדש ועמם נועה שביט, מיכל ונועה גימלשטיין, עדי אלזם ונורה האגנייר.
כאז גם עתה המופע מורכב מקטעי מחול מיצירות שונות וניתן לשוב וליהנות מחדש מאותם רעיונות תנועה שהיו רעננים כבראשית, ולא איבדו את ההומור ולא את פעימות הכאב והצער, הבדידות והאינטימיות. וכאז גם עתה בין הקטעים, וגם במחובר אליהם מוקרנים סרטונים קצרים של פלג ווייגרט, שמחברים את ברלין ויפו, ואת מה שהיה פעם – דולב ובנה הבכור בזרועותיה – לימינו אלה.
ועם זאת יש להודות כי ברגעים מסוימים עלתה בי התהייה על ה"נוסטלגיה" של המופע, נוכח כברת הזמן שעברה בין שני המופעים, שש שנים שבהן למיטב ידיעתי כל הנוגעים בדבר גם עברו במהלכן כברת דרך יצירתית.
לא מדובר בהכנסת קטעים חדשים במקום כמה מהקודמים, אלא בעניין מהותי יותר. הדיאלוג בין התרבויות כיום פתוח יותר ונכנס לשורשי עניינים שונים בהוויותיהן, ונדמה לי שהיה מקום להתבונן בכך באמצעות יצירתיות מתחדשת ולא בדרך ממוחדשת.
כך או כך, שמונת הרקדנים והרקדניות משתי הלהקות שבים ויוצרים במופע צירופים מרתקים, של קטעי סולו, דואטים ותנועה קבוצתית גדולה, בתוך תאורה מדויקת של דולב ווייגרט. ובסך הכל "ברלין – יפו הלוך חזור" ממשיך להיות מופע קומוניקטיבי מאוד – כפי שמעידות התשואות בסופו של כל קטע ובסיומו של המופע כולו.