סיפור קטן בנשיונל ג'יאוגרפיק

כשפוגשים בימים אלה את הכוריאוגרף יורם כרמי קל לראות על פניו את תחושת ההתרגשות והתרוממות הרוח המכסות על עייפות גדולה.

לפני חודש ושבוע פנו אליו ליצור עבודה או "עבודונת" כפי שהוא מתעקש לקרוא לה עבור "הפרויקט - מחול עכשווי", שיתוף פעולה בין האופרה הישראלית וסוזן דלל.

"הבקשה הייתה מאוד ספציפית- עבודה שתנצל את יכולותיהם והכשרתם הקלאסית של רקדני "הפרויקט". היום בערב עולה העבודה בבכורה,  Point of origin שמה.

ספר קצת על העבודה
 
 "השם  Point of origin – 'נקודת מוצא' הוא בעל משמעות כפולה - זה גם מהדהד לבלט שהוא הבסיס והשנייה היא כי זה מציע תהליך אבולוציוני, מעין סיפור קטן ב'נשיונל ג'יאוגרפיק'. הרקדנים ביצירה הם ספק יצורים קדמונים ספק זוחלי ענק החוקרים את השטח הקרוב לרצפת הבמה  במסע אין סופי. מתוך הזחילה הקולקטיבית צומחים רגעים אישים ואינטימיים הפוקוס, מתקרב ומתרחק, והרקדנים עוברים מעין אבולוציה אישית".
 
איך מתחילים לעבוד על פרויקט כזה?
 
"בראשיתה הייתה המוזיקה. בהתחלה זו הייתה המוזיקה של ארוו פארט האסטוני שהיא מוזיקה נפלאה אבל טיפונת עכשווית מדי. אבל מהר מאוד קלטתי שהכיוון שהם היו שמחים לקבל זה משהו יותר לירי והבחירה נפלה על סונטה ארפג'יוני של שוברט.
 
"אחר כך התחילה עבודה על התנועה, שזו היתה הפעם הראשונה בשבילי שהתחלתי לעבוד בלי שיהיה לי כיוון של תוצאה סופית. העבודה אצלי היא כמו גוש של שיש שאני כל פעם מגלף שכבה ממנו. אני תמיד יודע מה אני רוצה מהגוש הזה אבל אני גם משאיר לעצמי המון מקום להתחרט ולשנות.
 
"פה היה לי קאסט של ארבעה רקדנים חדשים בשבילי שתהליך היצירה איתם היה תהליך גילוי והיה המון היסוס בהתחלה משני הצדדים. מצד אחד רציתי שהם ירגישו בנוח ומצד שני הייתי מאוד מאוד לחוץ לקבל תוצאות במהירות. הם מבחינתם מעולם לא רקדו את החומרים שלי.
 
"בסיס העבודה הוא ה-Pas de Deux  הקלאסי, הדואט בו גוף נתמך ונשען על גוף תוך שליטה ביסודות הטכניקה הקלאסית ולתוך תבנית זו נוצקה תנועתיות עכשווית ומאתגרת. לזכותם יאמר שהם רקדנים מאוד טובים וכולם ידעו שלמרות הזמן הקצר זה חייב להצליח. הם נתנו לי גב מאוד חזק לדחוף קדימה ולדרוש. זה תחום מאוד תובעני שדורש טוטאליות מוחלטת".
 
אז איך הגעת שהגעת לשישה רקדנים?
 
"בשבוע השלישי לעבודה עבר לי בראש איזה רעיון קומפוזיציוני שהצריך יותר מארבעה רקדנים והחלטתי לנסות אותו בעזרת הרקדנים המחליפים וקרה הקסם של הדברים המקריים, פתאום נוצר משהו שאמנם לא תכננת אבל היה לך את האינסטינקט לעשות אותו וזה הופך להיות הדבר הנכון. פתאום זה שידרג את תחושת העדר הזוחל שניסיתי להשיג. כמובן שגם מאוד שמחתי שהם קיבלו תגמול על העבודה הקשה שהם השקיעו".
 
זו כמעט התאבדות להסכים להעלות עבודה בזמן כל כך קצר, למה הסכמת?
 
"אני בן אדם מאוד סקרן ואני גם מאוד רעב לכל אתגר לכן גם אמרתי מיד כן. נכון, לא היה לי זמן בכלל לנסיונות. כשאני עובד על יצירות שלי אני עובד על יצירה חצי שנה, יש חיפוש, יש אימפרוביזציה, אני יכול לעצור אחרי שבוע להגיד אין לי תובנות ולהתחיל מחדש. פה לא היה לי זמן לניסוי ותהייה אמיתיים הייתי צריך לבוא מאוד מוכן לסטודיו והלילות שלי נראו ככה, לא באמת היו לי לילות. אבל אני חושב שהצלחתי להגיד משהו שהוא מעבר לפיזיות של 13 דקות שהם סוג של גיהנום לרקדנים. ולשמחתי הסיפור, הנרטיב, עובר".

"יוצר צריך להיות נאמן לעצמו"

עד כמה חשוב לך להיות מובן?
 
"אנחנו שופטים את העולם על פי אמות המידה שלנו. כשאני הייתי צופה צעיר במחול היה לי קשה להתחבר למשהו שהוא אבסטרקט הייתי צריך למצוא את החיבור הרגשי או להבין את הסיפור. היום אני צופה מאוד מיומן, אני יכול להעריך לאהוב ולהתרגש גם מפיזיות נטו. כשאני יוצר עבודה אני לא מתעסק במה יבינו אבל כשאני שומע מהתגובות שהרעיון עבר והאנשים מצאו חיבור לנקודות מסוימות שמשיקות לנקודות שלי זה בעיני רווח. זו לא מטרה. אם זה קורה.

"לפני ארבע שנים כשעשיתי את 'גרעינים' - שהיא מאוד נרטיביסטית ואת 'נגזרת' - שהיא מופשטת לגמרי, הקהל ממש נחצה - חלק שנאו את זה ואהבו את זה ולהפך. וזה לימד אותי שאל לו ליוצר לכוון למכנה המשותף הרחב ביותר, הוא יצא נפסד. הוא צריך להיות נאמן לעצמו ולקוות שיש אנשים ששותפים לנאמנות הזאת. אצלי כיוצר יש תמיד נרטיב רעיוני או רגשי. אני צריך את זה. יותר קל לי לעבוד כשאני מחובר לרעיון".

מה חשוב לך ברקדן?
 
בעבודה הזו שהיא ניאו-קלאסית חשובה מאוד האסתטיקה. אסתטיקה מוזיקלית, יחס של גוף וצליל, להעז ולהגיע לקצוות. בשביל זה אתה צריך כרקדן הכשרה, אבל גם נתונים פיזיים נכונים. לא כל אחד יכול להגיע לקצה ושזה יראה ארוך. חיפשתי רקדנים שיכולים היו לקחת את התנועה שלי ולתת לה שובל.

"אני תמיד מתייחס לתנועה כאל הצמצם הכי פתוח של מצלמה, אני אוהב לראות שאחרי שהיא נגמרת יש מריחה. רקדן מיומן יכול לתת לך גם את ההפך, את התמונה המאוד חדה, את השליחה המהירה שיכולה להגיע עד הסוף, שהיא פריכה. זו המילה שאני משתמש בה. את האלסטיות. וזה מה שניסיתי להשיג בעבודה הזו. 


"הפרויקט - מחול עכשווי"  (תמונת יח"צ)

השמועה עליך אומרת שאתה אדם מאוד נחמד, שאתה איש של אנשים, זה עוזר או מפריע לך ככוריאוגרף?
 
"מה זה נחמד? אני כן צורח כשמרגיזים אותי, אני כן עוצר ונוזף. בלהקה שלי 'פרסקו' יש קירבה שמאפשרת לי לא להתבייש במי שאני ברגעים שהאמוציות פורצות. אני חושב שהתפיסה שלי היא שהדבר היחיד שבו אני יותר טוב מהרקדן זה הנסיון שיש לי. וההתייחסות שלי אל כל רקדן זה שבהנחת היסוד ביני לבינו יש מטרה משותפת. מה שיכעיס אותי זה שאחד מאיתנו ימעל בהסכם הלא כתוב הזה.
 
"כשאנחנו יוצאים מהסטודיו אנחנו חוזרים להיות אנשים, הכוריאוגרף נשאר מאחורי, אני לא מתנהל בעולם כאיזה מישהו שהצליח לו, נראה לי טפשי נורא. תראי, כשאני הייתי רקדן הייתי הכי דעתן בעולם ותמיד מצאתי את עצמי משוחח עם הכוריאוגרפים שעבדתי איתם שיחות ארוכות אבל ברגע שהיינו נכנסים לסטודיו הייתי סותם את הפה. רקדן שלא מבין את החילוף הזה אני אמנע ממנו מחוץ לשעות הסטודיו כדי להקל עליו ועלי.
 
"הדבר היחיד שמתחזק את האגו שלי ככוריאוגרף בעיני עצמי הוא העובדה שמזמינים אותי ליצור, שמאז שיש לי את 'להקת פרסקו' אנחנו רצים עם שש הופעות במקביל, ושכל היצירות שלנו לא עולות שלוש ארבע פעמים אלא רצות כבר בלופ. זה אומר שאני כוריאוגרף. כל ההתנהלות האחרת היא 'פילמאית' בעיני, היא לא באמת אמיתית. אתם רוצים לראות אותנו משתוללים, קפריזים אבל אני לא מפלצת אגו מטורפת".

לוקח אחריות מבחוץ
 
כמה מקום אתה נותן לדיאלוג עם הרקדנים בתוך התהליך?
 
כשהתחלתי ככוריאוגרף ראיתי את כל התפקידים של כל הרקדנים, הייתי מגיע עם מהלכים שלמים כתובים בראש עד לרמת השברירי שנייה. ברגע שנהיתה לי להקה משלי שהלכה איתי לאורך זמן זה תהליך של אמון והם מבינים את השפה שלי אז התחלתי לתת להם חופש ליצור ולהביא רעיונות משלהם מתוך ידיעה שזה עובר את הפריזמה שלי.
 
"ב'פרסקו' יש לרקדנים לא מעט חופש אבל יש גם הבנה מאוד ברורה שאם זה לא ימצא חן בעיני זה לא עלבון. זה לא הם יוצרים ואני בוחר חומרים שלהם זה אף פעם לא קורה ככה. גם אם רקדן יביא סולו מרגש, אנחנו נקח את זה לסטודיו ונבדוק איפה זה הוא לגמרי איפה זה אני לגמרי ואיפה זה השילוב שלי ושלו ואז מתוך כל זה נרכיב את הדבר שהשפה התנועתית שלו היא שלי. בפרויקט הגענו לזה אמנם רק בשבוע האחרון כשהם הבינו את הטקסט. אם גופנית האינסטינקט שלכם הולך למקום אחר תראו לי וברגע שהם התחילו להרגיש נוח ולשאול שאלות חלק מהדברים השתדרגו. לכל גוף יש את האינסטינקט שלו.
 
"אם היה יותר זמן אני מניח שהדיאלוג הזה היה מתפתח. היום אני מבין שפעם הדיאלוג הזה הפחיד אותי. אתה נורא רוצה להגיד משהו ואתה מפחד שטקסט אחר יכנס וישבש לך את האמירה. היום אני מבין שכל עוד יש לך אמירה כל טקסט, כל מילה, כל הברה כל צליל שמגיע מבחוץ אתה יכול לרתום אותו לתוך האמירה שלך ולהרוויח. בסוף הקומפוזיציה עצמה היא סדרה של הכרעות".

רקדני הפרויקט, צילום: אייל לנדסמן

למה בעצם הפסקת לרקוד?
 
"אני בן 44".
 
אני אנסה שוב, למה הפסקת לרקוד?
 
"טוב, קודם כל אני חייב להגיד שזה מאוד חסר לי. עד 2007 רקדתי בעבודות שלי וגם ב'פונצ'ינלה' רגע לפני סיבוב הופעות בחו"ל נפצע לי רקדן ונאלצתי ללמוד את כל התפקידים שלו ולרקוד. אני מרגיש גם פיזית וגם אמוציונלית שאני מגיע הכי פחות מוכן. כשאני עובד על הרקדנים נורא קשה פיזית וטכנית ואני לוקח אחריות מבחוץ. אני כל הזמן במבט החיצוני, אין לי זמן לפנות לעצמי.
 
"הפסקתי כי לא הצלחתי להיות גם כוריאוגרף וגם רקדן. באמת באמת לא הצלחתי. יכול להיות שיום אחד כש'פרסקו' תהיה מבוססת מספיק כדי להזמין כוריאוגרף אחר, אני אבקש ממנו שיצור עבודה עבורי. אמנם הרגליים לא עולות ל- 180 מעלות רק ל- 120 מעלות אבל יש איכויות אחרות. אין לי ספק שהיום אני רקדן טוב יותר ממה שהייתי כשהייתי צעיר. עידו תדמור ואני צוחקים שפעם נעלה עבודה שנקרא לה 120 וזה יהיה על שם סך הגילאים שלנו".
 
וזה יקרה?
 
"תראי, אני אמנם שומר על גוף נערי ונחמד לי אבל אני מודה שבשנים האחרונות לא טיפלתי בגוף שלי כמו שרקדן מטפל בגוף שלו. אבל אני גם מאמין שאם אתה מחליט, אז אחרי שלושה חודשים בסטודיו אני יכול להיות מחדש שם. זה לא משהו שאתה שוכח". 
   

העבודה  Point of origin תעלה בימים שני ושלישי, 4, 5 באפריל 2011 ב-21:00 במרכז סוזן דלל בתל-אביב. כרטיס: 149-105 ₪. טל' לכרטיסים: 03-5105656.