מזכירה את מדיאה

האופרה "נורמה" מאת וינצ'נצו בליני, לליברית של פליצ'ה רומני על פי מחזה מאת אלכסנדר סומה, נחלה כישלון חרוץ כאשר הועלתה לראשונה בלה סקאלה, מילנו, לפני כ-180 שנה. זאת, למרות שהמלחין האמין כי המוזיקה שכתב היא "מן הטובים שבחיבורי המוזיקה שלי ואני חייב לומר שאהיה מאושר אם אצליח לחבר מוזיקה ברמה זו עד סוף ימי".
 
כחלוף המאה ה-19 ובאמצע המאה ה-20 כבר לא נמצא איש שיזלזל ביצירה החשובה הזאת, השזורה פניני בל-קאנטו – וכל זאת לא במעט בזכותן של מריה קאלאס, שהתפקיד של נורמה כאילו נכתב עבורה, למידותיה, למוזיקליות הייחודית שלה ושל זמרת המצו אֶבֶּא סטיניאני ששרה את תפקיד היריבה אדלג'יזה, הגוזלת מנורמה את אהובה, אבי ילדיה, המצביא הרומאי פוליונה. בהמשך הצטרפו לרשימת המבצעות הגדולות בתפקיד נורמה זמרות כמו ג'ואן סאתרלנד ומונסרא קבאייה.
 
ולא בכדי נדרשות זמרות בעלות שיעור קומה כדי להעביר את המרקם המוזיקלי והדרמטי המיוחדים של נורמה. היא הכוהנת הגדולה של הדרואידים, אך היא חטאה באהבתה לכובש הזר, וכאשר חטאה ייחשף יהיה דינה לעלות על המוקד.
 
נורמה מזכירה את מדיאה, אך בהבדל מהטירוף המביא את הדמות המיתולוגית לכלל רצח ילדיה כנקמה ביאזון שבגד בה, נורמה עוצרת בעד היד האוחזת בפגיון. וברגעי השיא של הדרמה כשהיא מבקשת מאביה לחוס על ילדיה היא פולטת לעברו "אני אמא". זהו רגע מצמרר במוזיקה לא פחות מהאריות הנהדרות שלה, ובראשן התפילה הזכה CASTA DIVA, ולא פחות מהדואטים שלה עם יריבתה ועם פוליונה. וזהו מרגעי השיא בהחלטה שלה להקריב את עצמה על המזבח, צעד המחזיר אליה את אהבתו של פוליונה, המצטרף אליה על המוקד.

"נורמה", צילום: יח"צ

המוזיקה עשתה את שלה בגדול
 
הליברית של האופרה הוא מהמצוינים והמרתקים באופרה האיטלקית בכללה, ויש בטקסט הטרמות של דרמות מאוחרות, ואפילו של פרויד, כפי שבמאי ההפקה הזאת, פדריקו טיצי, כותב במאמרו המופיע בתכנייה המעניינת.
 
אלא שרב המרחק בין רעיונותיו היפים למימושם בהפקה האיטלקית שהייתה הראשונה שביים באופרה, לפני עשר שנים. עיקר הבעיה שלה מצויה בעיצוב המבולבל של סגנונות התלבושות והבמה, גם ברגעים היפים המעטים שבהם התאורה הצליחה לעצב תחושה של דרמה טובה. בפני עצמה עומדת התהייה על מה ולמה החליט הבמאי שילדיה של נורמה ישחקו בקטר צעצוע שחור.
 
אבל בעיקרו של דבר, מהפתיחה הגדולה ועד הסיום הרועם, המוזיקה עשתה את שלה ובגדול, בהנהגתו הבלתי מתפשרת של מאסטרו גדול באמת, דניאל אורן, שהשקיע את כל נשמתו ואמנותו בהחייאתה. הוא הוביל את המוזיקה של בליני באמצעות נגינה מופתית של התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון-לציון, שזהרה בקטעים רבים, וליווה במסירות ובהזדהות מלאה את מקהלת האופרה, שהוכנה היטב על ידי מנצחה ישי שטקלר, ובעיקר את הסולנים הנהדרים.

"נורמה", צילום: יח"צ
 
כפי שראוי ליצירה הזאת הייתה נורמה מלהיבה ומרטיטה בזמרתה ובמשחקה של דמיטרה תיאודסו, שכבר כבשה את לב הקהל הישראלי אשתקד ב"נבוקו" לרגלי מצדה. אבל התפקיד של נורמה גדול וקשה פי כמה, ותיאודסו הצליחה לחדור לתוכו ולהפיק מגרונה בקולה המרתק גוונים רבים החל מליריות בפיאניסימו וכלה בזעם לוהט בפורטיסימו.
 
את תפקיד אדלג'יזה שרה דניאלה ברצ'לונה, שבהופעתה הראשונה באופרה הישראלית, כבשה את לב הקהל בקולה העשיר, המלא והייתה בת זוג מושלמת לתיאודסו בדואטים המרגשים שלהן. מצוין כצלע השלישית, פוליונה, היה רוברטו ארוניקה, טנור לירי רב עוצמה. איילה צימבלר הייתה טובה מאוד כקלוטילדה, בת לוויתה הנאמנה של נורמה, הבאס רוברטו סקנדיזי היה מרשים כאביה של נורמה, וגיא מנהיים השלים היטב את צוות הסולנים בתפקיד פלאביו, ידידו של פוליונה.
 
בסיכומו של דבר, שובה השל "נורמה" אל בימת האופרה הישראלית, אחרי עשר שנים, היא חג אמיתי לשוחרי האופרה הזאת, ולמעריציו הרבים של דניאל אורן, ששב והראה על מה ולמה מצפים לו כאן, בארצו, שיטביע ביתר שאת את חותמו רב העוצמה על האופרה הישראלית.

לרכישת כרטיסים