ההצגה הזוכה: קברט ז'בוטינסקי  
 
פרס התאטרונטו ע"ש השחקן ניסים עזיקרי  בסך 10,000 ש"ח הוענק אמש לשחקנית פנינה ברט-צדקה על משחקה ב"קברט ז'בוטינסקי" מאת גדי צדקה ובבימויו. הבחירה בברט-צדקה, בוגרת בית הספר למשחק "סמינר הקיבוצים" 1985, הייתה צפויה כבר כאשר הקהל שיצא מההצגה הראשונה של המחזה מיהר לבשר בהתרגשות על הישגי משחקה. הכרטיסים שנותרו בקופה נחטפו מיד, והתגובה הייתה זהה אחרי שתי ההצגות הנוספות.
 
ולא בכדי, כי כן פנינה ברט-צדקה, שנעדרה מהבימות הרפרטואריות זמן רב, הראתה מה כוחה ומה יכולה להיות תרומתה על הבמות הגדולות. ב"קברט ז'בוטינסקי" היא מגלמת בבימויו הרגיש של גדי צדקה דמות של לאה, גננת בית"רית ה"מתעוררת" מארון המתים שבו היא שרועה בתחילת ההצגה, וחוזרת אחורה אל ימים של אידיאלים והמנונים משולהבים של אצ"ל ולח"י, שבדרכם המפותלת גבו ממנה מחיר דמים כפול, והיא מנסה למנוע את הפעם השלישית, כאשר ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שהיה בין ילדי הגן שלה בבנימינה, עומד להכריז על מלחמה חדשה.
 
המחזה של גדי צדקה נראה ונשמע כחשבון נפש נוקב ומכאיב של המחנה הבית"רי, כאשר ההתלהבות הזורמת בעורקי הגננת הופכת לביטוי הנוגע בסאטירה חריפה למדי, והשורה “משורה ישחרר רק המוות” מקבלת ממד אחר, מכאיב ומציאותי מאוד.
 
היסוד הזה מועצם בזכות יכולתה של ברט-צדקה להיכנס לעומק הדמות שהיא מגלמת, לפצח את צופני ההכרה והרגש שלה, ואת העוצמה הדרמטית המיוחדת של ההכרה במחיר הדמים הבלתי נפסק. את אלה, ואת ההמנונים שהיא משלבת בטבעיות, ועם רהיטות נדירה של העברית בפיה, היא מגבשת לחוויית תאטרון נדירה ומופתית.
 
חבר השופטים שכלל את השחקן אילן דר, הבמאי והשחקן שמעון מימרן והמחזאי גלעד עברון, כתב בנימוקים להענקת הפרס ע”ש עזיקרי כי “"פנינה ברט-צדקה מגישה תפקיד בעל כוח רב, מרגש ביותר, מתוך שכנוע פנימי עמוק ומורכבות פנימית. היא אינה מוכנה לראות את נכדה מוקרב בשם אותו אתוס, היא אינה מוכנה לשתוק יותר. משחקה של פנינה ברט צדקה, מבטא את הקשת הרגשית הבלתי אפשרית הזו, שהיא ביטוי נאמן לצלקות של החיים בארץ הזו".

חבר השופטים בחר להעניק ציון לשבח לשחקנית יעל טוקר על משחקה בהצגה "נחמודת", סיפור של אנטון צ'כוב שאותו היא עיבדה יחד עם  הבמאי איציק ויינגרטן.
 
גם הצגה זו זכתה להדים רבים בעקבות ההופעה הראשונה, וגם כאן לא בכדי, כפי שהשופטים כתבו בנימוקיהם: "יעל מגישה משחק מעמיק ורב גוונים של דמותה של אולינקה. אישה שאין בה כלום משלה אלא רצון לאהבה ולהזדהות. היא משכנעת ומרגשת בהצגתה של דמות פשוטה ומורכבת כאחת, שאהוביה אינם אלא תחליף חולף לריקנות הפנימית שלה".
 
לטעמי, יעל טוקר, בוגרת מגמת המשחק בבית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים, 2007,  יצרה דמות עתירת גוונים, אך אינני מסכים עם ראיית עולמה כריקנות פנימית. ההפך מזה. אמנם חייה אפורים, אך יכולתה המיוחדת היא להיכנס לתוך עולמם ועיסוקיהם של מי שהיא מתאהבת בהם, שניים שנישאה להם ומתו, ונער שהוריו השאירו תחת השגחתה.
 
כך אולינקה למעשה מגלמת תפקידים, ויעל טוקר, בבימויו המעודן נשל ויינגרטן, היטיבה להיכנס למאפיין אותם, אם כאשת מפיק תאטרון הנכנסת לעולמם של השחקנים או כאשת סוחר עצים, או כשהיא מתאהבת בווטרינר, או כאם השוקדת על רווחתו וחינוכו של בנה. בכל אלה טוקר מוצאת צבעים חדשים, מבלי לאבד את היישות העצמאית התמימה שלה. 
  

"קברט ז'בוטינסקי" ו"נחמודת" הן שתיים מתוך שש הצגות היחיד שהועלו במסגרת התחרות, ואשר כולן העמידו במרכזן דמויות של נשים. צפיתי בעוד שתי מתחרות, “העלמה אלזה" מאת ארתור שניצלר, במשחקה של קאיפו כהן ובבימויו של הלל נאמן, ו"כלומניקית" מאת נועה קולר, נטע שפיגלמן וטלי לוי שגם שיחקה בבימויו של רותם קינן.
 
קאיפו כהן נכנסה עמוק לתוך דמותה של העלמה אלזה, וינאית תמימה ושברירית, הנקראת למכור את עצמה כדי להציל את אביה מחובותיו. כהן מעצבת בהגזמה ובקול מוגבה מדי את הילדותיות הראשונית, אך בהמשך, ככל שהיא מבינה את המחיר שעליה לשלם היא משתחררת, וגם את הדמויות שהאחרות שהיא מספרת היא מצליחה להעביר היטב. 
  

טלי לוי יוצרת דמות מיוחדת של הכלומניקית סיוון שמואלי הרמת-גנית, שמנסה לנצל את פיה הגדול כדי להשיג סוף סוף תפקיד של ממש בסרט. אלא שבהכירה את הנפשות הפועלות בשדה האודישנים, היא יוצאת למשימה שהיא הקרב הגדול והאחרון שלה – ובמקום לכוון אקדח לרקתה היא שולפת אותו לעבר בוחניה, שאותם היא מעבירה אודישן קשה. לוי מלאת חיוניות, שופעת קסם, אך למרבה הצער הבמאי לא השכיל לפרק את המונודרמה לפרקים שיעבירו את הדמות ואת הקהל בשלבים מובחנים, עד לשיא המפתיע. 
  

הזוכה בתאטרונטו לילדים – "סמיר ויונתן על כוכב מאדים"

פרס השחקן הטוב ביותר בהצגת יחיד לילדים הוענק ליוגב יפת על משחקו בהצגה "סמיר ויונתן על כוכב מאדים" מאת דניאלה כרמי ובבימויה של סיוון הנדלסמן. הפרס ע"ס 5,000 ש"ח מוענק בחסות משה אדרי סינמה סיטי. המונודרמות לילדים הועלו שיתוף פעולה ייחודי עם בוגרי בית הספר לאמנויות הבמה של מכללת סמינר הקיבוצים, בליווי אישי ואמנותי של מנהל בית הספר  איציק וינגרטן
 
בנימוקיהם להענקת הפרס אמרו השופטים כי "יוגב יפת משחק את הנער הפלסטיני סמיר המאושפז בין יהודים בבית חולים במדינת ישראל. הוא מתאר באופן מרתק ומגוון את הטלטלות, הפחדים ורגעי האושר במסלול אישפוזו. הוא מעצב באופן מבריק את הדמויות השונות איתן הוא בא במגע, ועושה שימוש רב דמיון באמצעים מינימליים כדי לייצג את הסיטואציה המורכבת והמרובדת שבה הוא מוצא את עצמו".

21 הצגות והייד פארק בנושא מגילת העצמאות 

במהלך 3 ימי הפסטיבל שהוא ה-21 במספר, הועלו  21 הצגות יחיד 6 הצגות למבוגרים , 4 הצגות לילדים,  5 הצגות בינלאומיות ו-6 הצגות אורחות שהועלו באולמות התיאטרון הערבי-עברי, בית אנדרומדה ותאטרון הסמטה ביפו העתיקה.  לדברי המארגנים, חברת בימות  2000 ומנהל הפסטיבל יעקב אגמון, למעלה מ- 10,000 הכרטיסים שהוצעו למכירה נמכרו כולם והנהלת הפסטיבל נענתה לבקשת הקהל והוסיפה הצגות נוספות שגם הכרטיסים להצגות אלו אזלו תוך שעות ספורות. לצדו של אגמון פעלה ועדה אמנותית שחבריה המחזאיות גורן אגמון ורביד דברה והשחקן-במאי רועי הורוביץ.
 
בנוסף על ההצגות באולמות התקיים ברחבת התיאטרון הערבי-עברי ההייד פארק האמנותי של תלמידי בתי הספר לאמנויות הבמה והמחול של סמינר הקיבוצים. זו הפעם השמינית שתלמידי השנה הראשונה במגמות משחק, מחול, בימוי ועיצוב משתלטים על הקהל המגיע להצגות, וכמובן גם כאלה המגיעים בתקווה לספוג קצת חתרנות אמנותית בשרות רעיונות חברתיים או פוליטיים.
 
השנה קבעו שלושת המנחים – איציק ויינגרטן, שרון רשף ופרידה שהם נושא גורף אחד "חותמים מחדש על מגילת העצמאות". הקהל שצפה בפרחי-אמנויות הבמה היה סובלני ונהנה מאוד מהרעיונות המגוונים, ובעיקר מאלה שהיו שטותניקיים בעליל, מהביצוע ומהעיצוב. למרבה ההפתעה – ואולי בסיוע ההצנעה הפרסומית – ההייד-פארק לא זכה  לראות הפגנות-נגד.