אחדות המרכיבים

אין חולק על כך כי רמי באר פיתח בשנות עבודתו עם להקת המחול הקיבוצית שפה חזותית מרשימה, שמתאפיינת בעיצוב חזותי מושלם, במבנים ארכיטקטוניים מפוסלים ומדויקים מאוד. הוא מעצב את הבמה, את התלבושות ואת התאורה ביד אמן, ובכל אחד מהתחומים האלה הוא ראוי לשבחים.
 
לצד אלה יש מחלוקת ביחס לשפה שלו ככוריאוגרף, אך ייאמר מיד כי יצירותיו הרבות מאופיינות באחדות המרכיבים כך שגם אם זו נראית דלה כשהיא לעצמה, עדיין יש בה מכוחה של התנועה ומתפקודה היצירתי. מבחינה זו ניתן לומר כי "בין קודש לחול", יצירתו החדשה של באר, המתנהלת על מצע חול, שומרת על עקרון אחדות מרכיבי העיצוב והתנועה.
 
היצירה בנויה מחמישה פרקים, שני הראשונים הם קטעי סולו בעיקר תחת קילוח חול הנשפך עליהם ממכל תלוי מעל מרכז הבמה. תחילה זו הרקדנית רננה רנדי, הנעה באיטיות ובתנועות משוכות על גדר, שאיננה אלא שני גרמי מדרגות הניצבים על צידם. זה נראה מרשים במיוחד כאשר תנועותיה מתגרות לכאורה בזרם החול ומעיפות אותו, כך שקרני התאורה מנפחים את הנשורת שהם יוצרים כמניפות גדולות.
 
אחריה הרקדן דניאל קוסטה, בקטע קצר יותר, שרירי, אך עדיין בתנועה ארוכה ואיטית, ועדיין באפקט של זרם החול הנמשך. ובעקבותיו, בקטע השלישי, פורצת אל הבמה שלישיית הבנים עוז מולאי, איתי פרי ואיביצה באגו, שיחד עם המוזיקה מעירה את הבמה לחיים. התנועה רחבה, מעגלית, החול כבר הופך מצע תומך בתנופת הגוף. קילוח החול מלמעלה מגיע אל סופו.
 
שני עובדי במה נכנסים ושופכים חול מתוך מכלי אשפה שחורים, אחד מהם מביא כלוב ברזל  מלבני שמקובע לרצפת קדמת הבמה מימין, ומלמעלה יורד מבנה המתחבר אל הכלוב ויוצר דימוי של בית עם גג רעפים. בעומק הבמה משמאל יורד לוח מלבני זהוב. עובדי הבמה סיימו ופינו אותה, גג הבית המואר בכחול זוהר מתרומם מעט מעל כלוב הברזל ונחשף עליו, שוכב לאורכו הרקדן שי פרטוש. חברו ניר אבן שוהם נע אל חזית קיר הזהב, ומתחיל הפרק המרכזי של היצירה, כמחצית השעה אורכו.