צבי גורן ידע לקראת מה הוא הולך, ועדיין הופתע מערב התיאטרון המוזיקלי המלהיב של צביקי לוין, שחברו לו מעבד מוזיקלי מעולה, תאורן שהוא תפאורן ושתי חתולות-במה.
מקשה מוזיקלית מגובשת
מה עוד צריך כשמזמינים אותך למופע של שירי סטיבן זונדהיים? זאת השורה התחתונה בביקורת הזאת, שכל כולה תוצאה של שבעים וחמש דקות לוהטות בניצוחו של שחקן-זמר-רקדן נדיר ששמו צביקי לוין.
התענוג התחיל ונמשך על בימת צוותא, שתאורן הבית שלה התבקש להאיר אותה בשביל מופע שמלכתחילה נקבע כ"חד פעמי" – אך היה ככל הנראה זריקת אבן ניסיונית לבריכת המופעים השופעת. התאורן, יעקב סליב, כנראה שואף להיות תפאורן. רק כך אפשר לתאר את מלאכת המחשבת שיצר, ואשר הפכה לבימת מופעים עמוקה ורחבת ממדים את הבימה הקטנה, שבקושי מאכלסת ארבעה נגנים, פסנתר וסוללת תופים.
ליד הפסנתר, בפינה, ישב אורָן אלדור, המנהל המוזיקלי, מעת לעת ידו התרוממה בצניעות, מבקשת קשר עין עם הנגנים המצוינים שלו – הסקסופוניסט והחלילן אמיר לקנר, הבסיסט עדי הר צבי, ועמיר דויד, המדבר בשפת תופים וכלי הקשה כאילו היו לשון ומילים.
אלדור, הצעיר כל כך, יצר מקשה מוזיקלית רצופה ומגובשת מאוד מהפזמונים שנלקחו משמונה מחזות-זמר שונים שכתב זונדהיים, וכפי שהרכב הנגנים רומז הסגנון שבחר בו הטעים את מגע הג`אז, שנתן לקטעים המלודיים דחיפה חזקה כלפי מעלה. את המגע הזה ידע לחזק גם הכוריאוגרף הצעיר גלעד קמחי, שיצר תנועה סולנית וקבוצתית רב-גונית.
פרפורמר מספר 1
וזה בדיוק מה שצביקי לוין היה צריך למופע הזה – זריקת אדרנלין שתחזיק אותו על הבמה בלי הפסקה כמעט, כשהוא משחק, שר ורוקד, לבדו או עם שתי חתולות במה ותיקות, ברייני פירסטנברג וג`ני רובין, שיכולות ללמד כמה כוכבות אצלנו מה זה ג`אז, מה זה פזמון, ומה אפשר לשדר לקהל כששרים לו מתוך הלב.
לשלושתם היה חומר מצוין לשיר – בדרך כלל בתרגום של צביקי לוין עצמו, וגם שני שירים שתרגם דן אלמגור, ושניים שלוין תרגם יחד עם עידו גונן. המשותף לכל התרגומים הוא שהעברית הייתה חיה, חדה, נושכת מאוד, עכשווית, ונשמעה לא כתרגום אלא כשפת המקור.
לוין כתב גם את הטקסטים השנונים לכמה מעברים, ובעיקר למונולוג הפתיחה הארוך שהיה סטנד-אפ אנרגטי ולוהט, נגוע בהומור עצמי, ומבשר לקהל שמילא את האולם כולו משלושת עברי הבמה, שהפעם הם יקבלו תמורה מלאה, לכרטיסים שנרכשו, להזמנות שנשלחו, ובעיקר לגלי ההערצה שפרצו מהאולם ושטפו את לוין וחבריו.
ולא לחינם. צביקי לוין הוא היום הפרפורמר מספר 1 בארץ. אין לו מתחרה. זה כבר בצבץ בעבר, במופע קברטי צנוע, וזה התפרץ בגדול כשכיכב בהפקת המחזמר "קברט" בתיאטרון הספריה. הוא שחקן מצוין בעל יכולת ביטוי נדירה בקולו החזק, הנקי ויפה כל כך, בשליטתו המוחלטת בכל מחוות גוף, ובהבעות פניו – בעיקר בעיניו.
אינני יודע מה התכניות של לוין (אני הייתי מחתים אותו על כמה הבטחות לעתיד, כמו פייגין ב"אוליבר") אבל את המופע הזה אסור לו, ולצוותא, להשאיר במחסן.
צבי גורן
עוד על המופע
17/02/2005
:תאריך יצירה
|