אימה, קומדיה ושירה

"הדייר חיימוביץ'” הוא מחזה מפתיע פרי עטו של אריאל ברונז, תלמיד המחזור המסיים בחודשים אלה את לימודיו בסטודיו למשחק ניסן נתיב תל-אביב. הרעיון הבסיסי שבו איננו חדש כשלעצמו – אדם שוכר או קונה דירה מוצא עצמו לכוד בטבעת של רוחות רפאים. בדרך כלל מתפתחת מנקודת המוצא הזאת דרמת אימים. לעתים יימצא גם מי שיראה במצב כזה בסיס לקומדיה.
 
אריאל ברונז ראה את שני המרכיבים האלה ככלים שלובים, ואף יותר מזה – קרקע פורייה לשירה. מתאר האימה כתוב ברצינות מוחלטת, הקומדיה כתובה בשפה מחודדת, שופעת הברקות קטנות שמצטרפות לשרשרת כמעט אין סופית של טירוף, ואת פרקי השירה הוא כתב כמשורר רגיש מאוד.
 
גיבור מהתלת-האימה שלו הוא חיימוביץ', משורר צעיר המגיע אל העיר הגדולה ומוצא דירה שכל כולה פיוט של זוהמה והזנחה, אבל במחיר מציאה. פעולת השכנוע של המשכיר היא נקודת המוצא המדהירה את המחזה המתפתח אחרי שהמשכיר הזה, בגילומו המבריק של דור אלוני, מוצא את כל הגוונים הנכונים של כל אחת מהצרות המובטחות לדייר החדש. 
 
אבל חיימוביץ' הוא משורר זרוק לאללה, והאמצעים המוגבלים בכיסו והפנקס שבו הוא כותב את שיריו-הגיגיו לוחץ עליו כאומר, שב כבר וכתוב. מכאן ועד הסוף זהו האתגר של חיימוביץ' למצוא את הרגע הנכון לשיר הנכון המבקש את פורקנו מנבכי נפשו. וזה, עד כמה שניתן לתאר כך משחק, הישגו המיוחד של אייל נגר שהצליח להיות חיימוביץ' מרתק.
 
לנגר יש קול ערב, נדיר כשלעצמו, והגייה בהירה למופת של כל מילה, בהטעמה נכונה ומדויקת של תוכן ומשמעות. השירה נשמעת בפיו מלאה ובלי התייפייפות, כנובעת כאן ועכשיו מתוכו אל הדף. אבל יותר מזה, ולא פחות נדיר ומבטיח, משחקו ברגעי השתיקה וההתבוננות במתרחש סביבו מרטיט ומרגש. הבדידות, הפחדים, המאבק הנפשי מגיעים אצלו לכדי ביטוי בעיניו, בתנועתו, ובלהט שאינו מרפה מהצופה. מה שנקרא בפשטות – משחק אמין, חי ומרתק.
 
משחקו של נגר הוא אחד ההישגים החשובים של עבודת הבימוי המשותפת של מרינה בלטוב ונתלי שילמן, שותפות-יצירה בהצלחה מרשימה, המחברות תנועה ומשחק ליצירה שלמה, שבה לכל תנועה ומחווה יש קשר ישיר לכל רעיון טקסטואלי, והשחקנים יוצרים את העיצוב הבימתי בקבוצות, בצמדים, או אף ביחידים.