מגע רענן

"גבירתי הנאווה" מאת אלן ג'יי לרנר ופרדריק לווה על פי ג'ורג' ברנרד שו (נוסח עברי: שרגא פרידמן ודן אלמגור) שב אל בימותינו אחת לכמה שנים במהלך יובל השנים כמעט מאז שעלה לראשונה בהפקה הקלאסית עם שייקה אופיר ובומבה צור זכרם לברכה, עם צעירה אלמונית, רבקה רז, תבל"א.
 
מאוחר יותר, מייד לאחר הצלחתה בבית צבי כיכבה במחזמר ריטה ולצדה עודד תאומי ואבי קושניר, ולאחרונה היו אלה מירה עווד, עודד קוטלר ושייקה לוי שגילמו את תפקידי "גבירתי הנאווה" על במת האופרה הישראלית. הבמאי בהפקה האחרונה היה מיכה לבינסון, שעתה כמנהל בית צבי העביר את השרביט לידיו של בוגר בית הספר עידו רוזנברג.
 
ההפקה הנוכחית ראויה לכל שבח, ולא מעט בזכות העובדה שרוזנברג והתלמידים, המסיימים בעוד כחודש את לימודיהם, התגברו על העובדה שבמת תיאטרון רמת גן  מוגבלת באפשרויותיה. עם זאת נהנית ההפקה מעיצוב מקורי, נוח ויעיל של נגה בן ישי, מתלבושות יפות של ענבר שפירא, ומתאורה מחזמרית מצוינת של דולב ציגל.
 
רעיונותיו היפים של רוזנברג ניכרו כבר במהלך צלילי הפתיחה המוזיקלית  שבוצעה להפליא כמו כל הקטעים והלהיטים בניהולו המוזיקלי החכם של ליאור רונן. אל הקיר האחורי של הבמה הוצמדו שלושה שולחנות איפור עם מראות וקולבי בגדים לצדם. שם כבר ישבו כמה מהמבצעים הצעירים, שוחחו ביניהם, תיקנו זה לזה איפור או פריט בלבוש, ונתנו תחושה טובה של התזזית הגוברת בחדרי האיפור ואחורי הקלעים לקראת הקריאה לעלות אל הבמה.
 
השולחן המרכזי שם, עם המראה הגדולה ביותר, היה כלי העזר המבריק והזוהר לסיום ההצגה, ומבלי לגלות את הרעיון המקורי של הבימוי, אציין שרוזנברג הצליח לתת ביטוי להתלבטויות הסיום של ג'ורג' ברנרד שו כשכתב את "פיגמליון". באופן כללי הוא גם הצליח לתת מגע רענן לכל מהלכי המחזמר הנפלא הזה, בהתאמה נבונה בדרך כלל לגיל שחקניו, ובעזרת כוריאוגרפיה טובה של מיטל דמארי וההדרכה הקולית של דוקי עצמון שהפיקה מהסולנים קולות וצלילים למופת. כך גם דניאל שורצמן בעיבודיו הקוליים ובהדרכת המקהלה.

"גבירתי הנאווה" (תמונת יח"צ)


גם רוזנברג וגם שותפיו רשאים להתגאות בהישגים שהפיקו מהתלמידים ובעיקר מהשלושה שהחזיקו את ההצגה הזאת על כתפיהם בכישרון, ברגישות נבונה, וביכולת בימתית מבטיחה: דור אוחיון בתפקיד לייזה דוליטל זהרה מהרגע הראשון, בסחבות, ועד האחרון עם נעלי הבית של פרופ' היגינס, ששיחק ושר אבי גבריאלוב בבגרות נבונה ובעיקר תוך התעלות על היותו צעיר לתפקיד המורכב הזה. כך גם עומר זמרי בתפקיד הקולונל פיקרינג, עם מגע של כסף בביטוי היחס הג'נטלמני כלפי לייזה מרגע כניסתה לחייהם.
 
לצדם בלטו ניצן ינקלביץ' כפרדי המאוהב, נלי צ'רנוברוב כגב' פירס, לילך אליאש כאמו של היגינס, ובמידה רבה גם רן גוזי כאלפרד דוליטל, אף אם היה צעיר מדי לתפקידו. איציק צדיק, כנסיך טרנסילבניה ובתפקידים נוספים, מתנאל בראשי כזולטן קרפאטי השרלטן ובתפקידים אחרים, אבירם קליך, הראל אלקלעי, טליה בן מזיא, ליאור גלרון, ויטה חולודני, הילה חזי, אדר חזן, נועה כרמל, יעל נחום, יפעת מאור, ורביב מדר היו צוות מצוין בתנועה, בזמרה ובמשחק. 
 
ההנאה מהביצוע כולו גברה ככל שהעלילה התקדמה, והלהיטים הנהדרים זכו לביצועים מרגשים וסוחפים על בימת תאטרון רמת גן. אחרי "רנט" ו"סיפור הפרברים"  בית צבי נוחל הצלחה מזמינה גם עם "גבירתי הנאווה".