בגרסה הבימתית לרומן של רון לשם לא תמצאו דרמה אנושית או מלחמתית אלא הווי צבאי שטחי
מחזה המחטיא את סיפור הבופור
על חטאי אני מודה: לא קראתי את הרומן "אם יש גן עדן" שזיכה את מחברו רון לשם בפרס ספיר ובפרס יצחק שדה לספרות צבאית. לפיכך אני מתייחס אל הצגת הבימה כנתינתה, ובלי חשבון של נאמנות, שאני מניח כי היא קיימת במידה זו או אחר. גם אינני מתייחס בביקורתי לסרט "בופור" של יוסף סידר, שהופק גם הוא על פי הרומן של לשם. אבל לפחות בזכות יחסי הציבור שהיו בשעתו לספר (וגם בעקבות הצפייה בסרט) ידעתי אל מה אני בא, ומה הייתה משמעותו מבחינה היסטורית, צבאית ואנושית. להצגת הבימה, בגרסתה של דפנה אנג'ל, אין שום משמעות כזאת או אחרת. היא הצגה עניינית, יש בה בימוי טוב של משה קפטן, תפאורה מרשימה של ערן עצמון, אפקטים של מלחמה, מוזיקה של אריק אביגדור, תאורה אפקטיבית של מאיר אלון, וצוות שחקנים צעירים שעושים עבודה טובה. מה שאין בהצגה הזאת הוא מחזה דרמטי ראוי לשמו ולסיפור הפרק החותם את השהות הארוכה בלבנון. דפנה אנג'ל ועמה הדרמטורג שחר פנחס, ומעליהם הבמאי קפטן והמנהל האמנותי של הבימה אילן רונן עצמו עיניים מהר מאוד ולא הבינו כי המחזה מחטיא את סיפור הבופור ואת סיפורה הדרמטי של הנסיגה מלבנון אחרי 18 שנים תחת אש החיזבאללה. ולמעט דקות הפתיחה ורבע השעה האחרונה הם הסתפקו בשעה ורבע של הווי חיילים, אף הוא שטוח להפליא, עם קישוטים פסאודו-דרמטיים. חמור מזה, אין כמעט דמות במחזה הזה שאיננה שלדית ונטולת בשר. פה ושם יש אולי סימן למשהו אנושי אך גם זה במינון אגב-אורחא, ללא פיתוח דרמטי שהיה מקפיץ את העלילה ואת מערכת היחסים במוצב מעבר לשטחיות הבוטה שלה. הדבר בלט בעיקר בכל מה שנוגע לדמות מפקד הגזרה, פורמן (בגילומו הענייני והקר של יוסף סוויד), שאמו מראשי קבוצת "ארבע אמהות" שהוליכו את המאבק הציבורי למען החזרת הבנים מלבנון.
"אם יש גן עדן" (תמונת יח"צ)
הדרמה המעניינת – כנראה גם הספרותית – הייתה נוכחת רק במכתבים של הקצין ארז (לשעבר לירז) שהוקרנו בווידיאו ושימשו מעין מסגרת של סיפור אישי על חוויות הימים האחרונים בלבנון. אבל בה במידה תפקידו הבימתי של אותו ארז נותר חלול למדי, למרות משחקו הטוב של עוז זהבי. גרוע יותר היה גורלו של אושרי, חברו הטוב והמסור, שהמחזה נתן לו רק רמזי-נוכחות, שסיכלו את סיכוייו של עופר שכטר לעצב ממנו דמות ממשית. מי שנהנו יותר מהדגש של ההווי היו אביב אלוש המצוין כליצן-המוצב זיתלאווי, יואב דונט כחובש הקרבי ריבר, דניאל סבג כבייליס הדתי שמסיר את הכיפה ודני לשמן כשפיצר שחולם להיות שחקן ומכין עצמו לאודישן בבית צבי עם קטע משונה מ"הנרי החמישי" של שקספיר (ומי כמו לשמן יודע ומבין כמה נלעגת הדמות שאנגל כתבה). תפקיד נוסף, זה של הודיה, אחותו של בייליס, הגיע להצגה מאופרה אחרת, וכך גם משחקה של ורד פלדמן. בסיכומו של דבר "אם יש גן עדן" היא הצגה שהחמיצה הזדמנות חשובה לומר משהו בעל משמעות מעבר ומעל להווי צבאי לכאורה.
27/06/2011
:תאריך יצירה
|