שאר רוח ואסתטיקה מדויקת

ריינר וורנר פסבינדר, במאי הסרטים "נישואיה של מריה בראון", “לילי מרלין", “לולה", “אפי בריסט", “ברלין אלכסנדרפלאץ" נולד בבוואריה בסוף מאי 1945 , שלושה שבועות אחרי כניעת גרמניה הנאצית, ובגיל צעיר החל את דרכו האמנותית הסוערת בקולנוע, בטלוויזיה ובתאטרון.
 
במהלך השנים נחשב לפרובוקטור ויוצר חשוב בגרמניה המערבית השבה לתפוס מקום מרכזי באירופה אך מבטו הופנה אל המתחולל בה פנימה ומחזהו הראשון "קאצלמאכר"  (“דפוק את הזר" שהועלה בסטודיו של יורם לוינשטיין) טיפל – באורח נבואי למדי – בבעיית העובדים הזרים שהגיעו אליה וסבלו מיחס האוכלוסייה שנזקקה לשירותיהם.
 
זמן קצר אחר כך הקים את "אנטי תיאטר" האוונגרדי, שבין שחקניו הבולטים הייתה גם חנה שיגולה, לימים כוכבת סרטיו ומחזותיו. שם העלה את המחזה PRE PARADISE SORRY NOW המועלה עתה בעיבודו ובבימויו של ניקו ניתאי ב"תאטרון קרוב".
 
המחזה מגולל את סיפורם של שני צעירים אנגלים, איאן בריידי ומריה הינדלי, שרצחו מספר נערות ונערים כשהם פועלים תחת השפעת תורת הגזע העליון של היטלר. פסבינדר מתאר את הסיפור שלהם בדרך האהובה עליו, המושפעת רבות מעולם הקברטים ומחזות-זמר, ותוך גילוי ניצנים ראשונים של מכלול עבודותיו שביטאו את הניכור שלו מהחברה הגרמנית, את העדפתו המינית ההומוסקסואלית, את התבוננותו החודרת באלימות ובטרור, בין המעמדות ובין גזעים.
 
המחזה בנוי כסדרת תמונות שהראשונה בהן מציגה את דמותם של בריידי והינדלי, ולאחריה מובאות שמונה שיחות קצרות שבהן הם מתוודעים לעצמם כניאו נאצים רצחניים. בריידי הוא הפיהרר, וכך הינדלי מתייחסת אליו. בין לבין מתקיימות שיחות בשלושה – שנדמות כאילו הן מתרחשות אצלנו, מאחר ושמות המשוחחים הם שמותיהם של השחקנים המגלמים את השיחות.
 
השיחות האלה ממצות את האלימות והמשיכה אליה שמתעוררת בצעירים אובדי דרך וחסרי אמצעים והן אוניברסליות, כפי שמודגש בסיוע של כמה פזמונים – ללחניו הקברטיים המצוינים של מקסים סבטלוב, המלווה אותם ליד הפסנתר.
 
ניקו ניתאי ביים את ההצגה בשאר רוח ובאסתטיקה מדויקת כתיאטרון-סיפור קברטי, המוצב בתוך תפאורת קומיקס שעיצב צבי פדלמן, עם תלבושות מצוינות שגם משחקות תפקיד בהצגה, בעיצובה של לינור אריקה קוצ'יק, ועם תאורה אפקטיבית מאוד של רונן בכר, וייעוץ כוריאוגרפי מעולה של רודי פרידמן.
 
אך בעיקר, ניתאי העמיד לרשות המחזה צוות של שישה שחקנים צעירים וחצופים שעושים את ההצגה במיומנות מרשימה. כל השישה – עודד גוגנהיים, כנרת אריאלי, מיכל בובילסקי, רותם לוי וגה, נורה פישר ואלעד רוט, מפגינים יכולת עיצוב דמויות, משחק פיזי, תנועה, שירה כצוות או כיחידים כשהם מגלמים (בכל פעם זוג שונה) את צמד הרוצחים או כשהם מגלמים מפגשים אלימים בשלישיות הנושאות את שמם הפרטי.

ועם זאת יש לציין במיוחד את משחקו של עודד גוגנהיים כשגילם את תפקידו של ג'ימי, הנער הנופל קורבן לשטיפת המוח האלימה של שני הרוצחים, ואת משחקה של נורה פישר שחשפה נוכחות בימתית מרתקת בכל אחד ממגוון הדמויות שעיצבה.
 
בסיכומו של "הנבחרים" היא הצגה קליטה מאוד במסריה הברורים ובדרך ביצועה המרשים.