תאטרון באר שבע זימן 7 שחקנים מצוינים ל"התחרות" באגדה קולנועית זוכת אוסקר וזכה בהצגה שראויה למשוך אליה קהל רב
קרב מלכותי
האופנה הקיימת אצלנו, וגם בעולם התאטרון בכללו, לחפש מחוץ למדפי המחזאות חידושים, דרמות, קומדיות וחומרים מושכי קהל יכולה לעתים להניב פרות באושים, ומפעם לפעם פרי טעים ומפתה. בבאר שבע קוטפים את המעדנים מעצי גן העדן הקולנועי - "שחק אותה, סם" ועתה עם "הכל אודות חווה", שבשנה שעברה מלאו 60 שנה לזכייתו הגדולה בכמה פסלוני אוסקר (אם כי דווקא בט דייוויס, שגילמה את התפקיד הראשי ושמה נקשר לשם הסרט יותר מכל הזוכים גם יחד, לא זכתה בפרס).
הסרט נוצר על ידי ג'וזף מנקייביץ' על פי סיפור ותסכית שכתבה השחקנית מרי קאסוול אור, ובהם היא חושפת באירוניה עוקצנית את עולם התאטרון. התככים, הקנאה, הפרנויות והחולשות האנושיות, קטנות כגדולות, של שחקנים ובמאים, מחזאים, סוכנים, ואפילו אנשי תקשורת שאינם טומנים עטיהם בצלחת.
כעבור 14 שנים החליטה שהגיעה השעה שהיא עצמה תקטוף כמה פירות נאים מהצלחת הסרט ועיבדה את התסכית והסיפור המקוריים שלה למחזה, יחד עם בעלה המחזאי, והם הפיקו את העלאתו באוף-ברודוויי. שש שנים אחר כך נולדה בברודווי הגרסה השלישית של החומר - המחזמר "תשואות" (APPLAUSE) בכיכובה של לורן באקול, שזכתה בפרס "טוני" (האוסקר של התאטרון האמריקאי).
הגרסה העולה עתה בתאטרון באר שבע היא זו של מרי אור, בתרגום רהוט וחי של ניר ארז שגם עיבד את המחזה יחד עם הבמאית איה קפלן. הם שמרו על מתווה העלילה המתארת איך נערה ושמה איב פולשת לחדר ההלבשה ולחייה של מרגו קריין כוכבת תאטרון נערצת בת 40, ובהדרגה מתחילה לחקות אותה, ומפתחת בגדול את שאיפותיה להפוך לכוכבת הנערצת הבאה של ברודוויי.
השאלה המתעוררת ומהווה כוח דחף לעלילה היא אם איב פועלת בתמימות, מתוך הערצה כנה למרגו, או במניפולטיביות שאפתנית. בתאטרון כמו בחיים לא תמיד מקדמים בברכה את המציאות הקובעת כי על כס אחד אין מקום לשתי מלכות, או בלשונו העסיסית של לוי אשכול "את העגלה הזאת לא ימשכו שני סוסים". וכך ברור כי בסופו של דבר המחזה מתאר קרב מלכותי.
מימין: רמה מסינגר, יונית טובי ואלון אופיר, צילום: רינת הלון
מה זה תאטרון
איה קפלן ביימה הצגה יפה באמת, תאטרלית מהרגע הראשון ועד האחרון, כשלרגעים היא משתמשת בשתי דמויות – מבקר תאטרון של עיתון בעל השפעה ואשתו של מחזאי – כמספרים, המוליכים את העלילה, ובעיקר מסבירים ומדגימים מה זה תאטרון, על הבמה ומחוצה לה, ואיזה כוחות אפלים פועלים בו.
הכוחות האלה בגרסתה של קפלן מקבלים חיות נוקבת ומרשימה בתוך תפאורה יפהפייה ומתוחכמת של יהודית אהרון שיחד עם התאורה של עמיר ברנר נתנה פתרונות יפים למעברים בין התמונות ולביטוי המתח המחלחל בין הקירות הנפתחים וסובבים על ציריהם, כשברקע מתנגנת לה מוזיקה של דורי פרנס שיודעת להדגיש יפה את המתח הזה.
אבל הכוחות האמיתיים הם צוות השחקנים המצוין שתאטרון באר שבע העמיד לרשותה, וחוגג ניצחון בימתי בתלבושות הנהדרות שעיצב מוני מדניק, ובעיקר לשלוש הנשים, והתנועה שהכניס לעניין עוז מורג.
שלושת הגברים בעלילה הם: המחזאי לויד רוברטס, שאמיר קריאף מטעין אותו באנרגיה דרמטית חזקה; המפיק-במאי קלמנט האוול שהוא גם מאהבה הצעיר של הכוכבת הגדולה, המגולם על ידי ירון ברובינסקי במשחק שצובר תנופה בעיקר במערכה השנייה והמבקר תומפסון, שאלון אופיר מגלם להפליא ובחלקלקות את מעורבותו בתככים, ואת מה שהוא חושב עלינו המבקרים וכתבי התאטרון בתקשורת.
אורה מאירסון מעצבת בדקות את הטון הציני-אך-אנושי של אחורי הקלעים בתפקיד לילה קונאן, המלבישה הנאמנה והסובלת משיגיונותיה של מרגו הגדולה, ושירי גולן מרשימה בתפקיד קארן, אשתו של המחזאי וחברתה הטובה של מרגו, שמאמינה כי גם לה נועד תפקיד בזירת הקרב הנרקמת מול עיניה.
ובזירת הקרב, שונות זו מזו ונפלאות בכל רגעי משחקן – יונית טובי בתפקיד איב הצונחת ממרומי היציע אל מרכז הבמה, שם מחכה לה רמה מסינגר בתפקיד מרגו קריין, המלכה הגדולה אכולת הפחדים והאגו.
טובי מביאה לתפקיד חום ותום במערכה הראשונה, שמתפתח בדקות להתכוונות, ואחר כך במערכה השנייה היא מעצבת היטב את הנחישות והעקשנות המודעת לעצמה של מי שאיננה מהססת לדרוס את דורסיה.
"הכל אודות חווה" (צילום: רינת הלון)
בראש אלה, כאשר היא מבינה או רק חושדת מה מתרחש סביבה, ניצבת כמובן מרגו במשחקה הגדול של רמה מסינגר. היא מלכת במה, בתנועה, בקולה, בהבעות פניה המשתנות, ובמשחק המעיד על יכולותיה הווירטואוזיות. תענוג לצפות בה בתפקיד הזה.
אני מקווה כי תאטרון באר שבע ישכיל להבין שאת ההצגה הזאת ראוי וכדאי לשגר למרכז התל אביבי של התאטרון הישראלי. לפני שנים אולי היה מותר וראוי לצפות שאנשי הבועה יגיעו לבירת הנגב ולהיכל התאטרון המפואר שלה. כיום זה כבר פועל אחרת, וכשם שמסיעים הצגות לירושלים, לחיפה, לשפלה או לערים אחרות כדאי ומומלץ לעשות זאת גם בתל אביב. וכמו שאומרים שיביטו ויראו הקנאים.
18/07/2011
:תאריך יצירה
|