צבי גורן ביקר בשלישית השבוע בתיאטרון הספריה והפעם ב"קלף חזק", שהתגלה כמחזה מבריק שזוכה לטיפול משובח הן ברמת הבימוי והן ברמת המשחק.
אלמנטים ביוגרפיים המייצרים אמינות
ההצגה "קלף חזק" מבוססת על מחזה שנכתב לפני עשר שנים, הוצג בהצלחה רבה בתיאטרון הלאומי המלכותי בלונדון, והזניק את מחברו, פטריק מארבר, לצמרת המחזאות האנגלית בת זמננו.
המחזה זכה אז בפרסים יוקרתיים, וכך גם קרה עם המחזה הבא שלו, "קרוב יותר", שהועלה באותו תיאטרון כעבור שנתיים, ובשנה שעברה הפך לסרט מצליח (המוקרן עתה בארץ), שהתסריט שלו, כמו שחקניו והבמאי, צברו מועמדויות לאוסקר וזכיות בפרסים יוקרתיים אחרים.
המחזה הוא תיאור קומי-דרמטי של נתח חיים, שמשחק הפוקר שבמרכזו הוא רק האמצעי לברוח מהם. על כך יכול לספר המחזאי, ש"קלף חזק" הוא תוצאה של חוויות אישיות מאוד. הוא עצמו מכור למשחק, ואף היה "לוזר" כפייתי של ממון רב, שלא היה לו. את תהליך הגמילה הכושל המיר במחזאות ובכתיבה רדיופונית מצליחה שצמצמו את הפסדיו. הוא עדיין ממשיך לשחק, אם כי בסכומים קטנים הרבה יותר, ועכשיו כבר מכספו שלו.
הביוגרפיה הזאת היא זו שמעניקה למחזה את אמינותו הרבה, והמציאות המתוארת בו עוברת בהצלחה מבעד לדיאלוג השוצף, ומבעד לעלילה המתפתחת בצל המשחק הממכר.
שישיית לוזרים
במרכז המחזה ניצב מגסי, מלצר מפגר, שחלומו הגדול לפתוח מסעדה משלו, ואפילו מצא מקום זול – מבנה היסטורי של בית שימוש ציבורי בשכונה די בעייתית בלונדון - שהוא מאמין בו. הוא רק צריך אלפייה כדי לשים עליו יד. ואת הסכום הקטן יחסית הוא מנסה להשיג בשתי דרכים – שותפות עם משקיע, וזכייה במשחקי הפוקר המתקיימים פעם בשבוע במרתף המסעדה שהוא עובד בה כבר שבע שנים.
השותף העסקי שלו הוא קרל, בנו של סטיבן, בעל המסעדה, המחפש דרך לכסות על הפסדיו הרבים בהימורים, ובעיקר להוכיח לאביו שהוא שווה משהו.
אלא ששתי הדרכים גם יחד הן הימור אחד גדול, ובזה מגסי איננו לבד. שותפיו למשחק השבועי הם בעל המסעדה ובנו, פרנקי - מלצר אחר שחולם לעשות קופה בלאס וגאס והטבח, סוויני, החי עמו. חמישה לוזרים בדם, שבערב שבו מתרחש סיפור המחזה מצטרף אליהם מצטרף אש, שחקן פוקר מקצועי, ולוזר מקצועי בעצמו.
אבל המחזה של מארבר איננו נועד לתאר את המצב הכפייתי של המשחק הממכר – אם כי הוא עושה את זה בהצלחה רבה – אלא את המרקם האנושי של הקבוצה ואת מערכות היחסים של השישה בינם לבין עצמם. הישגו המיוחד של מארבר הוא בכניסה לעומק הנפשות הכואבות שמאחורי החזות החיצונית, שאותה הוא משרטט במצבים ובדיאלוגים קומיים מובהקים.
משחק לולייני להדהים
הבמאי ג`ורג` מיליטיאנו הצליח לתרגם את הכפילות הזאת להצגה קולחת מאוד, שהתגברה בעזרת התאורה הטובה של שרית קמינסקי על תפאורה חסרת אופי שעיצב ניב מנור. הבימוי השכיל לעצב יפה את הדמויות, בתלבושות שעיצבה היטב אירנה שר, ובעיקר -את מערכות היחסים שביניהן, כקבוצה או כ"זוגות", בהתאם למתרחש, וידע להגביר את הקצב או להרפות, ותמיד שמר על המתח.
בראש קבוצת השחקנים הצעירים ניצב גיל ויינברג, שהפליא לתרגם את המחזה לעברית תוססת וחיה מאוד, עובדה שבלי ספק סייעה לו גם במשחק הלולייני המדהים שלו בתפקיד מגסי המפגר. כמעט לכל אורך ההצגה קשה להאמין שמשחק כזה בכלל אפשרי, אבל ויינברג עושה את הדבר בכל אחד ממרכיבי התפקיד. הטקסט הרב זורם מפיו כך כשכל משפט וכל ביטוי זוכים לקבל את הצליל, הקצב והתפנית הדרמטית או הקומית המצויה בהם.
יתר על כן, ויינברג הוא אמן של ביטוי הטקסט במחוות גוף, בידיו ובאצבעותיו המוזיקליות הארוכות, ובעיקר בעושר הגוונים של מחוות פניו, שהוא שולט בהן שליטה מוחלטת. כל שריר בפרצופו, כל מבע עיניים מדבר ואומר מה שמצוי מעבר לטקסט או בתוכו, או כשהוא עוצר לרגע וחושב על מה ששמע או מנסה לפענח מה נאמר לו.
דמות בימתית משכנעת
חמשת חבריו למשחק הם עזר מצוין כנגדו. רמי ברש, בתפקיד הטבח סוויני, נוגע ללב בכנותו, דיויד לוינסקי האנרגטי עד פיצוץ, בתפקיד המלצר פרנקי, שגיב בן עמי שמיטיב להסוות את הלוזריות המקצוענית של שחקן הפוקר אש, וגם לחשוף את הניצוץ האנושי החבוי בו, ועומר עציון שיודע להיות ריק ומפסידן בתפקיד קרל, הבן המהמר.
ובעיקר ראוי לשבחים אסף סלומון שמגלם את סטיוון, האב ובעל המסעדה, דמות שגילה כפול משלו. סלומון מצליח במשחק רגיש ומדויק שמגיע לשיאו בתמונות הסיום, להתגבר על המכשלה של פער הגילים, ויוצר דמות בימתית חזקה ומשכנעת מאוד.
ההנאה שגורמת הצגה כמו "קלף חזק" היא בסופו של דבר צירוף של מחזה מבריק עם בימוי ומשחק ברמה גבוהה.
מועדי מופעים
02/03/2005
:תאריך יצירה
|