מחזה חדש של יהושע סובול ובבימויו מדבר על הזכות לאהבה חופשית ממוסרות של דת וחברה
יחסים אסורים
דף ההצגה החדשה של אנסמבל עיתים אינו מגלה היכן בדיוק מתרחשת עלילתו של "חוטאים" מאת יהושע סובול, ומייחס את עלילתו ל"מקום שבו בעלות הגבר על האישה מקודשת על פי הדת השלטת בכל אורחות החיים... וביטויי נשיות חופשיים אסורים ומוחרמים לחלוטין".
אלא שהאוניברסליות של הרעיון כפי שהיא מוצגת במחזה מתרחשת במדינה מוסלמית, כפי שמצהיר מיד בתחילת ההצגה הבימוי של סובול עצמו, בסיוע נדיב של המוזיקה ה"ערבית" של נדב רובינשטיין. גבר מתפלל על שטיח קטן. אישה כלואה בבור ושק שחור מכסה את ראשה ולפלג גופה העליון.
כשהגבר קם מתפילתו הוא מתחיל לאסוף אבנים המפוזרות סביב לקראת טקס סקילתה של האישה. מבעד לכיסוי היא מתחננת שהגבר יסיר אותו ממנה, ובה בעת גם מתחילה להתייחס אליו כאל אהובה. שורה אחר שורה בטקסט הפיוטי הכבד שסובול שם בפיה מתחוורת התמונה, שבהמשך תתמקד בפרשיית היחסים האסורים בין השניים, שהשלטון חשף למרות שאיש חוץ משניהם לא ידע עליה.
אחרי שהצעיר מסיר מעליה את הלוט, היא נחשפת לאור פלג גופה העליון וראשה בלבן, וכאשר היא מצליחה לפרוץ את שתיקת הגבר מתפתח ביניהם דיאלוג, שמפליג אל מרחבי אהבה שפרחה בין האישה, כשהייתה בת ארבעים ונשואה לגבר מאוס עליה ואם לבן אחד, לבין הגבר הצעיר שהיה בן 24, נשוי בעל כורחו לצעירה שלא הכיר לפני כן, והוא כבר אב לחמישה.
הדיאלוג מחיה-משחזר מערכת מורכבת מאוד בין האישה הבשלה, שהייתה פרופסור באוניברסיטה, לבין הצעיר שנמלט משממת חייו אל האקדמיה, ושם פגש אותה כתלמיד הטועם לראשונה את טעם האהבה ולמד באמצעותה להכיר את עצמו – גוף ונשמה. אך בעוד הוא מבקש להשתיק את התשוקה ואת האהבה האסורה היא דווקא מבקשת לטעום אותה שוב, לפני שההמון יסקול אותה באבנים שהוא אוסף.
"חוטאים" (תמונת יח"צ)
את סובול מעסיקה הזעקה כנגד עולם הדת הכופה חשכה על המאמינים, וכנגד החברה המתנכלת ליחיד הבוחר לחיות חופשי מדעות קדומות, והוא עושה זאת באמצעות פיאור הזכות לאהוב אהבה חופשית ממוסרות של דת וחברה.
הוא איננו מטפל בשאלת האתיקה והמוסר בנוגע ליחסים שיש בהם מרכיב של מרות – כמו זה שבין מורָה לתלמיד – ואפשר להצטער על כך שלא נכנס לעומק הסוגיה כי התייחסות מעמיקה אליה הייתה מעשירה את מרקם הטיעונים והטענות של האישה ושל הגבר גם יחד.
אייר וולפה מגלמת את האישה, כשהיא רוב הזמן כלואה בתוך הבור ואינה יכולה להשתמש אפילו בזרועותיה, ונאלצת לעצב עולם שלם בעיקר באמצעות קולה המלא וגדוש הנושא בגאון את הטקסטים הרוויים של סובול. וולפה במיטבה דווקא באותם רגעים שבהם נשברת הסמכותיות הבוגרת שלה, וקולה מתרכך, מתרפק, מתחנן, או כשהיא שרה.
אייל צ'יובן נוגע ללב כגבר הצעיר הנקרע בין תשוקתו אליה לבין בחירתו לנתק את הקשר אתה, ובעוד עונשה הוא סקילה, העונש שלו הוא איסוף האבנים סקילתה. צ'יובן אמין מאוד בהתחבטויותיו, ובלהט שהוא מגלה בעצמו, והבוער בו כאש המכלה את זיק החיים.
לוסיאנה פילמר והדס מוסרי עיצבו את התפאורה, יעקב סליב עיצב תאורה אפקטיבית מאוד, ועדי גילת עיצבה את התנועה המינימלית.