מחזה המתאר בהומור שחור את מוסד המשפחה האמריקאי עולה בסימטה בהצגה חכמה ומהנה
קומדיה בלשית שחורה לתפארת
Killer Joe הוא המחזה הראשון של טרייסי לטס שהקהל הישראלי התוודע אליו לפני כשנה כאשר הועלה בהבימה הלהיט הגדול האחרון שלו "אוגוסט, מחוז אוסייג". החוט הגלוי המחבר בין המחזה המאוחר לזה שנכתב 15 שנים לפניו, והיה להיט גדול לא פחות, הוא ההתבוננות הקרה של לטס במוסד האמריקאי החשוב ביותר – המשפחה.
המחזה מתאר את משפחת סמית, שאביה אנזל דבוק למסך הטלוויזיה, הבן כריס דבוק לשוק הסמים ולעסקים מפוקפקים, ומאוהב מאוד באחותו דוטי, שבגיל 20 טוענת להיותה בתולה. האם כבר מזמן עזבה וחיה לא רחוק עם מאהבה – ואת שניהם איננו פוגשים – ובמקומה יש אישה אחרת, שארלי, שנראית כנטע זר מאוד במרקם של השלושה.
כשהמצב הכלכלי מסכן את חייו של כריס באה ישועה בדמות מידע שלפיו יש לאם השנואה ביטוח חיים טוב והנהנית ממנו במקרה של מות האם, תהיה דוטי. וכך, כדי לממן את החוב המעיק של כריס עולה הרעיון לחסל את האם, ולשם כך הוא מזמין את קילר ג'ו, ספק שוטר, ספק בלש, ובכל מקרה זה שאמור לתפקד כרוצח של האם.
כאשר מתברר שאין לכריס ולאביו כסף כדי לשלם לו מקדמה הוא מתמקם בדירתם ולוקח כ"עירבון" את דוטי, שמגלה סימנים של היענות לחיזוריו הרומנטיים. קילר ג'ו הוא כל מה שכריס, אביו, שארלי ואפילו דוטי אינם: הוא תרבותי, מנומס, יודע מה הוא רוצה אך עצביו עולים על גדותיהם כשהוא חושף פן פסיכופטי למדי.
לטס מתאר את הדמויות ואת המצבים השונים באיזמל חד, בהומור שנון, והמחזה כולו מצמית למדי כקומדיה בלשית שחורה לתפארת, שכוחה העיקרי הוא חמשת הטיפוסים המיוחדים המאכלסים אותה, מסוג הדמויות שאפשר לפגוש בסרטיהם של טרנטינו והאחים כהן. לטס מצליח לאפיין אותם, אחד אחד, באפיונים מובחנים ובדיאלוגים מדויקים מאוד, שתורגמו יפה על ידי סיון שטריקר-מור.
באמצעים האלה מצליח לטס לתאר מצב חברתי מורכב, אמריקאי למדי, של עלובי חיים שאין להם מה להפסיד, והם מהמרים על כל הקופה כשהם ניצבים בקצה הצוק. כניסתו של קילר ג'ו לחייה של משפחת סמית היא לכאורה ההזדמנות שלה להיות. בחירתם בו קובעת שגורלם הוא לא להיות.
אלירן כספי ביים את ההצגה האולם העליון הצר מהכיל של תיאטרון הסימטה, אך מילא אותה חיוניות בוטה, מצחיקה, וברגעים הנכונים גם מותחת, מאיימת ומעיקה. הוא מניע את החוטים של ההתרחשות בקצב מצוין, ומצליח ליצור תמונה-בימתית מרשימה בסיוע התפאורה הריאליסטית המצוינת שעיצבה גאיה שליטא-כץ, התלבושות הטובות של ג'ני חייקין, התאורה היעילה של ליעד מלון ופס קול אפקטיבי של אסף בוצר.
את ההישג הכללי הזה הוא משלים בעיצוב הדמויות יחד עם חמשת השחקנים המצוינים המגלמים אותם – יפתח קמינר כאבי המשפחה, במשחק מעוצב נכון של גולם מגושם ונטול כריזמה וסמכות; רוני יניב כזוגתו הנוכחית שארלי, שאיכשהו יודעת מתי להיעלם ומתי לדחוף את האף בדאגה מודגשת; דני ברוסבני המצוין ככריס ההיסטרי למדי מרוב פחד שלא יצליח לפרוע את חובותיו, ובעיקר כשהוא רך ואוהב את אחותו.
בתפקיד המיוחד של דוטי משחקת גאיה שליטא-כץ, שכמו התפאורה שעיצבה, היא יוצרת דמות ריאליסטית למופת, כובשת בחן השופע שלה, ומרשימה בתום הקסום שבאמצעותו היא לוכדת ונלכדת, ובעיקר שומרת על בתוליה הסודיים, עד שקילר ג'ו מפענח אותם, כמו שפולי ב"אופרה בגרוש" מתארת את התאהבותה במקי סכינאי.
מבלי להמעיט מאיכות המשחק של ארבעתם ההצגה בסופו של דבר תלויה במי שמגלם את קילר ג'ו, ממש כשם שהתפתחות העלילה תלויה בו. חי מאור מבצע את המשימה הזאת במשחק נפלא, מגוון, וחד כמו התפקיד. כשמו כך הוא באמת חי כל מצב ותת מצב, ויותר משהוא מצליח להיות אלים, יעיל ומסוכן הוא משכנע ומשעשע כג'נטלמן אדיב ורומנטיקאי מושלם.
Killer Joe הוא בסופו של דבר מחזה חכם שבעבר הועלה בחאן הירושלמי, ועתה הוא חוזר בהצגת פרינג' חכמה ומהנה.
10/08/2011
:תאריך יצירה
|