ספר שירי הזוחלים של עוזי בן כנען זוכה לגרסה מוזיקלית, קברטית ומשוחררת מכבלים
מצחיק, צבעוני ואנושי
ההצלחה הגדולה של אנסמבל ציפורלה חייבה ליצור מופע שני שבו יעמוד למבחן יצירתי כישרונם האישי והקבוצתי של מרכיביו. לא עוד סאטירה מהסוג של המופע הקאלטי שיצרו בתחילת דרכם כבוגרים טריים של הסטודיו למשחק ניסן נתיב, אלא מאמץ לרתום את השפה האמנותית שלהם למשימה תובענית.
נקודת המוצא הזאת מחייבת גם את הצופה במופע החדש, שהוא עיבוד בימתי-מוזיקלי של אסף קורמן ל"דרך חגב", ספרו של עוזי בן כנען ז"ל, שהוא אוסף קטעים קצרים, מעודנים, מחייכים ואנושיים על יצורים המלווים אותנו מעולם הזוחלים.
האתגר של קורמן והאנסמבל היה לחבר בין הקווים הדקים שאפיינו את כתיבתו של בן כנען לבין החירות המוחלטת של חברי האנסמבל, משוחררת מכבלים ושוברת כללים. האתגר האחר היה לנסות ליצור מאוסף הקטעים משהו שלם, שסכומו גדול יותר מסך כל חלקיו.
אחרי שנה שהמופע הזה מתדפק על שערי מעריצי האנסמבל שהפכו את המופע הראשון למופע-פולחן היסטרי למדי, נראה כי הם עומדים במשימה בכבוד ומקיימים את ההבטחה ל"מופע מצחיק, צבעוני ומרגש המספק הצצה לעולם החרקים וההזדמנות לראות את עצמנו דרכם".
המופע כבר זכה בפרס "קיפוד הזהב" בקטגוריות של מוזיקה, תלבושות, תאורה ועבודה קבוצתית. ולא בכדי. המוזיקה של קורמן מקפיצה את הטקסטים ואת המופע לדרגה קברטית גבוהה, בביצועם הציפורלי למהדרין של הוד מושונוב, בפסנתר ומלודיקה, אדם בן עזרא בקונטרבס וקלרנית, וזיו קסל אשר על התופים, המצילות, כלי הקשה והקסילופון.
את התלבושות המרהיבות בצבעוניות ובעיקר בהומור עיצבו ענבל ליבליך ואפרת אביב, את התאורה הקברטית עיצב מרטין עדין ויחד עם קורמן וחברי האנסמבל והכוריאוגרפיה של אסנת קלנר נוצר מופע שדווקא גיוונו הופך אותו לאחיד ומיוחד.
 |
|
|
"דרך חגב" (מקור: אתר ציפורלה)
לכל אחד מחברי האנסמבל יש הזדמנות להפגין את ייחודו האישי, מעבר לתרומתו לביצוע הקבוצתי המוקפד. טבעי שיש קטעים בולטים יותר, או כאלה שנותרים חיים בזיכרון, קולות, כמו זה של עמרי דורון בכל קטע שהשתתף בו, יכולתה הג'אזית הנהדרת של אפרת אביב כרושקה החיפושית, גמישות כמו זאת של תומר נהיר פטלוק כתיאופילוס החיידק.
אל אלה מצטרפים ביצועים נפלאים שהופכים את סיפוריהם של ברנדה האלמנה השחורה, עם נעמה אמית וזרועותיהם של שלושה מחבריה, או תמרה קליינגון כאמו של יוליוס הפרעוש. או המבע הבימתי המוש-לם של גל פרידמן כסר ארנסט הצב, או של בן פרי כדרקון זרובבל.
ואחרונה, שהיא גם הדמות האחת השבה וחוזרת לכל אורך המופע, דנה איבגי כנמלה שנכשלת בכל ניסיונותיה החוזרים ונשנים לשיר את השיר שלה, עד שברגע המכריע, לקראת סיום, היא עושה זאת ובגדול מאוד.
המופע כבר רץ ובהצלחה, ובכל זאת אוסיף שכדאי, מומלץ, וחוויה בימתית צבעונית משתוללת ואנושית מובטחת גם למי שלא מת על חרקים.