מירב גרובר חוזרת לבמה בהצגת יחיד תובענית ומגלמת מורה מהסוג שלא תרצו ללמוד אצלה
אשדות של זעם, הומור, וכאב
אינני בטוח שהייתי קם מחר בבוקר והולך לבית הספר לשיעור עם מורה מפלצתית כמו המורה סיגלית, זו שהיגרה אלינו מברזיל, גוירה כהלכה על ידי איציק ג'ולי וסיגלית פוקס, ונכנסה כדיבוק בגופה ובנשמתה של השחקנית מירב גרובר.
המסע הנפשי והפיזי שתובעת המונודרמה שכתב הברזילאי רוברטו אטיידה, ועולה במסגרת "מנוע חיפוש" ביפו, הוא מבחן רציני לשחקנית שמוכנה לעמוד באתגר. על פניו אין בו סיפור עלילה, אבל הדרך המפותלת שהמורה מוליכה בה את 39 התלמידים בכיתתה מספרת – בגלוי וברמיזה – על עולמה הטרגי-קומי.
במהלך מעניין בפני עצמו הכיתה עוצבה על ידי איה ציגר כחלל לבן, שקירותיו משמשים את המורה כלוח בלתי נלאה לציוריה, שרבוטיה ורעיונותיה. ציגר גם עיצבה תלבושות טובות, שחשיפת האחרונה בהם מזניקה את החלק השני למתחם הטירוף. בחלק השני נוספה גם עבודת וידיאו קצרה של ליאור שדה.
כל אלה סייעו להארת דרכה של המורה סיגלית, ואיציק ג'ולי ביים את גרובר מתוך הבנה נכונה של כישרונה ליצור דמות מלאה של מורה נטולת עכבות המנסה לכפות על תלמידיה את דרך ההתבוננות הכאוטית שלה במציאות כאוטית לא פחות.
גרובר נעה עמה בווירטואוזיות, ובמשחק שהיו בו אשדות של פרצי זעם והומור, שתלטנות כמעט אלימה, ובעיקר מבע של כאב נפשי שמקורו אי פעם בכאב אחר.
הכאב הזה, נחשף או נרמז בשפת גוף בוטה, בדימויים אלימים, כולל התייחסות פתולוגית אין-סופית לאברי המין. גרובר אוחזת את המורה הזאת בקרניה ואיננה מרפה ובעיקר כשהיא "מזמינה" השתתפות פעילה של הקהל, מעבר לתגובות הברורות של צחוק, חיוך, רשרוש של מבוכה או שיעול – שזוכים לנזיפותיה, כמובן.
על חטאי אני חייב להודות כאן – במהלך ההצגה הייתי התלמיד שמפר את כללי הברזל המחמירים של המורה. הערתי, שאלתי ועניתי. עשיתי זאת, כי כאשר שחקנים משתפים את הקהל, שואלים, נעים בתוכו, מתייחסים אל יחידיו, אני מצפה שיידעו לעמוד במבחן ההיענות המעשית מהקהל. כשחקנים ובעיקר כדמויות שהם מגלמים.
גרובר הגיבה נפלא על "הטרדותיי" – ואני נהניתי להיות אחד מאותם אויבים – כלומר תלמיד – שטוב לחזור, להציק ואפילו להלעיג עליהם.
הכאוס שהמורה יוצרת נמשך על פני שתי שעות לימוד, עם הפסקה ביניהן. לטעמי זו טעות דרמטית ועניינית. כי צירופן של שתי השעות, כנהוג בבתי הספר, היה מאפשר, בין השאר לסיגלית לרתק את התלמידים לכיתה, בדקות שהיא יוצאת לבכות בחדר המנהל, כעונש שהיא שבה ומאיימת להטיל עליהם בסוף השיעורים. זה גם היה מעודד קיצור מסוים, בעיקר בחלק השני, שהיה מיטיב עם ההצגה.
כך או כך התוצאה היא ערב של תאטרון מסקרן, מרתק ומשעשע, והזדמנות מבורכת לשוב ולפגוש את מירב גרובר במיטבה.
08/09/2011
:תאריך יצירה
|