מזדקנים אך מקסימים

כנראה שלא סתם מכנים אותי לירן "קיטש". אני שבויה בקונספט הבלדות הרומנטיות הדביקות ואם הן מלוות בצלילי אייטיז – מה טוב. זה מסביר את הציפיות הגבוהות איתן הגעתי לאמפי פארק רעננה כדי לצפות ב- Air  Supply בחמישי האחרון וברובו של המופע, הציפיות האלה התממשו.

אז נכון, כשראסל היצ'קוק וגראהם ראסל נפגשו ב-1975 טרם נולדתי. זה לא משנה את העובדה שאני וכל חברותיי נכנסנו עם קלטות (ויותר מאוחר דיסקים) של Air Supply  בכל תקופת לב שבור לחדר חשוך עם חפיסת ממחטות/ שוקולד/ בקבוקון רסקיו, כדי לדמוע את כל הצער החוצה יחד עם צלילי האהבה הנוגים של הצמד האוסטרלי. בהתבסס על פילוח הגילאים בקהל, גם נשים מבוגרות ממני בהרבה עשו זאת וגם נערות בהווה עדיין עושות את זה.

בתחילת שנות ה-80 השניים כבר הפיקו להיטים חוצי גבולות כמו Lost in Love, All Out of Love, Every Woman in the World,  שהניבו להם תקליט פלטינה. גם אלבומם השני נחשב למוצלח ביותר. האוסף מ-1983 זכה אפילו בתקליט "פלטינה מרובעת" (מישהו יודע מה זה?!).

לצמד האוסטרלי קהל עצום ומגוון שהפגין, כמוני, העדפה ברורה לבלדות הנוגעות ללב על פני שירי הרוק הקצביים והלא קליטים במיוחד או כלפי החומר החדש (אפילו אם גרהאם הכריז על בכורה עולמית). באופן כללי נראה גם שעדיף לתת להיצ'קוק להוביל עם קולו העמוק והנעים.

על אהבתם לישראל ולקהל הצהירו כמה  פעמים במהלך הערב ואף הדגימו עם  מחוות כמו ירידה לתוך הקהל עם שירם המופלא The One that You Love  והעלאת צעירה מהקהל אל הבמה כדי להקדיש לה את השיר ונשיקה (רבאק גראהם - אתה חייב לחדש, זה זכור לנו מההופעה האחרונה כאן!).

Air Supply, ה-9 ספטמבר 2011, אמפי פארק רעננה.