ניסויים במגע ובקרבה אינטימית

אי אפשר לבוא בטענות אל הצמד פבריס מצליח, רקדן ויוצר שוויצרי, ואיאונס מנדפוניס, רקדן וכוריאוגרף יווני על כי בעבודתם המשותפת והיכרותם האישית, מתוך עבודתם עם וויליאם פורסיית, שאלו את עצמם מה היא יצירת מחול עכשווית שאיננה מנסה לחקות מודלים קיימים, איננה מתחייבת לכללי הטקס והתנועה, ובכל זאת כל קיומה הוא במתחם הסגור של מופע מחול.
 
לכל אחד מהם יש עבר מקצועי מובהק, אירופאי מאוד – שנע בין היצירה האינדיבידואלית, היצירה הזוגית והיצירה הקבוצתית, היוצרת אצל יוצרים נקודות מבט שונות על קווי מתחם יצירתיים. בדואט המקורי שהעלו כאן במסגרת אירועי העונה השוויצרית "נופי תרבות" בשיתוף עם מרכז המחול סוזן דלל, הם בחרו לקיים מעין מחקר כוריאוגרפי סביב שאלות על אינטימיות ומבט על האחר.
 
את הקהל הם מושיבים סביב מתחם של 64 מ"ר, סגור בארבעה קירות עץ לבוד לבן בגובה של מטר וחצי, הקהל, 64 צופים בלבד, יושב סביב ארבעת צדי הבמה, מביט מלמעלה על הרקדנים, וברגעי השיא – שיש בהם דרמה והומור – מוצא עצמו  נזהר שמא השניים ישברו את החיץ הפיזי ויתנגשו בניבטים בהם בהשתאות.
 
החל מתחילת היצירה השניים יושבים בנפרד, וכל אחד מהם בתורו "מציג את עצמו" לחברו ולקהל בתנועה מפוסלת, שבהמשך תתפתח למסה גיאומטרית של תבניות ובגדים מתחלפים במה שנראה כתנועה עיוורת, של מי שאינם מביטים זה בזה, אך מתְאר היחסים ביניהם מדויק מאוד.
 
היצירה כולה מתפתחת למערכת מגוונת ומרתקת של ניסויים במגע ובקרבה אינטימית הבוחנים את תגובות הגוף במערכות יחסים אמביוולנטיות.


נופי מחול שוויצרים P.A.D (מקור: אתר סוזן דלל)

התנועה הסטטית מתחלפת במוטוריות, הנפרד הופך למחובר, הבגד הופך לזהות, והאנושי נבלע בתוך גופים הנזרקים קיר לקיר, מתנגשים, ומחפשים את המרחק הקצר ביותר בין שתי הנקודות שהפכו להיות. אם יימצא זה יהיה ההישג שאחריו השניים ישובו אל נקודת המוצא, ומשם כנראה ייצאו שוב לחפש את מהות האינטימיות של התנועה.
 
היצירה מסתיימת כפי שהחלה בקול דממה דקה – ולכל אורכה, כשעה, אין היא מלווה במוזיקה או באפקטים מוקלטים. פה ושם תישמע הנשימה, ברגעים המוטוריים יישמע תיפוף רגליהם המואצות של השניים.
 
מנדפוניס ומצליח מרתקים בדרך שבה הם מבצעים את היצירה המיוחדת הזאת, בתוך הקרבה הפיזית, אפילו האינטימית, שהם יוצרים עם הקהל שמעבר לגבול המתחם. האנרגיה שלהם מתגברת ככל שהיצירה מתקדמת. הדיוק של התנועה נשמר לכל אורכה, הן ברגעים שבהם הם גופים נפרדים והן בקטעים שבהם המגע והחיבור הפיזי משתלטים, והדואט מקבל תפנית לעבר הריגשי.
 
בסיכומו של דבר הדואט מקיים ערב יצירתי קר, לכאורה, מחושב לכל פרטיו, אך לא פחות מכך הוא יצרי ולוהט – ובכך יופיו וייחודו.