תכניתה השלישית של קבוצת מריה קונג אינה מצליחה להעלות אותה על פסים מבטיחים, למרות כשרונם של הרקדנים היוצרים
שאיפה לאחדות יצירתית
התקווה שהפיחו מייסדי קבוצת המחול "מריה קונג" עם השקתה לפני שנתיים נבעה מכמה גורמים שספק אם יהיו דומים להם בעתיד: הארבעה המייסדים יוצאי להקת בת שבע יערה מוזס, טליה לנדא, אנדרסון בראז ולאו לרוס, יחד עם מימון נדיב של משפחת לנדא ושל מפעל הפיס, הבטיחו משהו תחת הדגל כפול המשמעות – "עצמאות".
אם לומר את האמת כבר בתכנית הראשונה FLING נצנצו הכישרונות, אך העיב עליהם הרעיון שהארבעה יכולים גם להיות מנהל אמנותי וכוריאוגרף אחד בעל ארבעה ראשים. הם היטיבו עם החזות אך מעדו עם המשמעות. ועם זאת הם הצליחו ליצור זהות, שהתקיימה גם ביצירתם השנייה, MISS שהועלתה בערב אחד עם BRASIL של עידן כהן.
עתה עם התכנית השלישית KONG'S NIGHT, כאשר שניים ממייסדיה – מוזס ולרוס – כבר אינם רוקדים בה, הלהקה מעלה ערב של שלוש יצירות שעל כל אחת מהן אחראי יוצר אחד – לרוס, בראז וארתור אסטמן שהצטרף לקבוצה בתכנית הקודמת.
בניסיון לממש את רעיון האחדות היצירתית גם בערב הזה, שלוש היצירות מוגשות ברצף המבקש, לכאורה, לנסוך אותן זו בזו. נוכחותו של אסטמן בשלושתן היא אולי הגורם המאחד המובהק, לצד שפת התנועה המכנית-רובוטית, סט התלבושות המצוירות של מיקי אבני והתאורה הכהה למדי של שחר ורסנו.
היצירה הראשונה HOT DOGS של לאו לרוס היא דואט גברים שנראה כפיתוח מעניין של יצירת סולו שלרוס יצר באינטימדאנס לא מכבר. ההומור שהיה ביצירה ההיא הומר כאן לדואט של משחקי שליטה. בראז מתחיל כעבד כנוע, או אולי כמי שנזרק לכלא בגין רצח – כפי שרומז מתווה גוף שיוצר חבל ארוך.
אסטמן בתנועה כמעט רובוטית הופך את החבל הזה לאמצעי השליטה כשהוא קושר אותו לצווארו של בראז, ומתחיל משחק משיכות הדדיות המתפתח לאיטו למאבק סאדו-מזוכיסטי הומו אירוטי. הרגע היפה ביותר ביצירה הגיע כאשר בראז התעורר מקיבעון הכניעה והחל לסמן את הזדקפותו והשתלטותו על המענה עד שהנשלט הפך שולט, והשולט הוכנע על רגל אחת. 
לאו רוס - Hot Dogs, צילום: יח"צ
בראז הוא היוצר האחראי ליצירה השנייה, ecilA – היפוך אותיות השם Alice – שבה הוא שאב השראתו, כמוצהר, מלואיס קרול יוצר "אליס בארץ הפלאות" והמשכו, וכן מאנטואן דה סנט אקזופרי, מחבר "הנסיך הקטן" ומאלדוס אקסלי, מחבר "עולם אמיץ חדש".
למרות סולו יפה של טליה לנדא והשתתפות מרשימה של אסטמן, קרולין בוסארד ולוסיני קסטרו פונטלנה, היצירה נראתה עמומה, וסבלה מאריכות יתר. חידוד המוטיבים והרעיונות יסייע להפוך אותה מתמונה אסתטית לאמירה משמעותית.
את הערב חתמה BUTTERFISH יצירת סולו של ארתור אסטמן בביצועו. מעלתה הגדולה הייתה בכך שאסטמן שב והפגין את ייחודו כרקדן שבעורקיו זורמים מסורות מחול שהוא שולט בהן בשלמות טכנית. ועם זאת, מעבר לאיכות הביצוע נותרה סוגיית המשמעות.
הציפייה מקבוצת "מריה קונג" לפריצת דרך תמתין עוד, כי כפי שנאמר בתחילת דרכה, הפירגון ימשיך ללוות אותה, גם כאן, וגם האמון ביכולותיה כאשר תהיה לה יד מכוונת אחת.