המופע המופלא של סלאבה פולונין הרוסי חזר לארץ רענן ומפעים וצבי גורן שב להתענג עליו בחברתם של הורים וילדיהם, סבים וסבתות.
מסע אל הדמיון
זמן רב אחרי שהמופע הסתיים וכדורי ענק ובלונים גדולים ריחפו באולם עדיין נותר שם קהל רב שאילץ את להקתו של סלאבה פולונין להמשיך עוד קצת ועוד קצת. ולא בכדי. כי סלאבה הוא קוסם של תיאטרון, בלי מילים ועם אמירה אנושית עמוקה, מלאת הומור, עם מגע הקסם של האמנות.
סלאבה הוא כוכב בינלאומי ענק, ובכל מקום שאליו הוא מגיע הכרטיסים למופעיו נחטפים מראש. זה קרה אצלנו, לפני שמונה שנים כשהופיע בפסטיבל ישראל עם להקתו "ליצדיי" במופע הזה, ומאז רבים כאן חיכו לשובו אלינו. והנה זה קורה לנו שוב – והמופע רענן ומפתיע מחדש .
לא קשה לתאר מה קורה על הבמה, אבל זה מיותר. תארו לעצמכם שאתם מגיעים לכוכב אחר, אולי לקוטב הצפוני, עטוף שלג. לילה. ליצן זקן לבוש בצהוב (סלאבה עצמו) עולה על הבמה. הוא עצוב. הוא קצת מיואש. אולי כבר לא זקוקים לו בקרקס. אבל מחשבותיו העגומות מתחלפות עד מהרה באחרות, נוכח בן דמותו, ומכאן ואילך הוא שותף להרפתקה קסומה, בחברתם של חמישה פינגווינים.
הם מספרים לנו, בלי מילים, בליווי מוזיקה נפלאה, סיפורים קטנים, אגדות, ומזכירים לנו – או מבטיחים לצעירים ביננו – חוויות מרגשות ומצחיקות. והכל בתנועות קטנות, עדינות, בין פנטומימה למחול, כמעט בלט. פה ושם נחים קצת, שהרי אי אפשר לדהור כל הזמן.
ובעיקר, פה ושם גוררים את הקהל לתוככי המופע, ברגעים עוצרי נשימה ומלהיבים, וגם במהלך ההפסקה (לא כדאי לצאת החוצה אם לא מוכרחים) בתעלולים שמקפיצים את כל האולם על רגליו, ומובילים אותו אל מסע דמיון עשיר ומרתק.
שיא רודף שיא
המופע מורכב מתמונות, קצרות או ארוכות, שבהן תמיד יש סיפור. וזה המופלא ביותר במופע הזה – היכולת של סלאבה לרתק בסיפור הפשוט ביותר או המורכב ביותר.
שיא רודף שיא, ושניים מהם פשוט עוצרי נשימה ביופיים, האחד בסוף החלק הראשון, כאשר כברה צחורה משולחת מן הבמה אל האולם ועוטפת את כל הקהל, והאחר בסופו של המופע כאשר סופת שלג עזה פורצת מהבמה אל האולם.
אינני בטוח שעוד יש כרטיסים לשאר המופעים – אבל כדאי לנסות ולתפוס כל מושב פנוי באולם נוגה של תיאטרון גשר.
מועדי
20/03/2005
:תאריך יצירה
|