תיאטרון סיפור שהוא ציור אמנותי

הרומן "יונה ונער" מאת מאיר שלו, שהופיע בהוצאת עם עובד הוא יצירת הספרות הרביעית שעולה אצלנו תוך שבוע בגרסה בימתית, והפעם זה מחזה מושלם, שמהלכי עלילתו  ודמויותיו נענים במלואם לכללי הדרמטורגיה.
 
בספרון התכנייה המקסים, הכולל שפע חומרים ואיורים מאירי עיניים שאספה שימרית רון, מופיע גם ריאיון קצר שערכה עם מאיר שלו, ומתוכו אני חש צורך לצטט את דבריו ביחס לעיבוד, לפני שצפה בו:
 
"אני מצפה לראות פרשנות שתאיר את עיני. דברים שלא חשבתי עליהם. שההצגה תהיה יצירת אמנות עצמאית. שהבמאי ייקח לעצמו חירות אמנותית לפרש את העלילה בצורה שמתאימה למדיום התאטרון אבל ישמור על היגיון פנימי ביצירה שלו... המרצתי את היוצרים לחתוך בלי רחמים ולהוציא רק את מה שהם מעוניינים בו.”
 
אם תרצו יש בדברים האלה הסבר מדויק לטענתי החוזרת ונשנית כי בחינתו של כל עיבוד בימתי של יצירה ספרותית היא בחינה של מהות חדשה ועצמאית לחלוטין מזו של אמהּ יולדתהּ ובאופן יותר ספציפי- מדוע ההצגה החדשה הזאת של תאטרון גשר היא המענה הנכון של הבמאי יבגני אריה ושותפו לעיבוד רועי חן לציפיותיו של שלו. 
 

"יונה ונער" (יח"צ)
 
השניים התמקדו בסיפור אהבתם של נער, שכינויו "התינוק"  ונערה בשם רעיה, שנכנסו במקרה לעולם של יוני הדואר בימי מלחמת השחרור, והעמידו לצדם על הבמה את הנפשות הפועלות העיקריות.
 
השפה הייחודית של שלו נשמרה היטב, כפי שהיה אפשר לחוש גם מבלי לבדוק את המקור. האמצעי הבדוק לכך הוא של תאטרון-סיפור, מהסוג שאפיין בעבר הצגות גדולות של אריה. כלומר הצגה שיש בה את המְסַפּרים שהם גם הדמויות בסיפוריהם. ואצל אריה השילוב בין הצדדים האלה מקבל את העיצוב והגילום המושלם.

כך גם השילוב בין מוטיב הנעורים האינטימי למוטיב הגורל המוכתב על ידי אירועים גדולים שליחיד אין עליהם שליטה. ואם נוסיף על כך את יכולתו של אריה לבטא את השילוב הזה על הבמה באמצעים שיש בהם ברמז או בגלוי ביטוי למוטיבים האלה נקבל תאטרון-סיפור שהוא ציור אמנותי.
 
בהצגה הזאת אריה משיג זאת בסיוע התפאורה שעיצב סמיון  פסטוך (שכבר עיצב עבורו לפני שלוש שנים את התפאורה של "שונאים, סיפור אהבה"), שעיקרה מסכים לבנים מתנופפים ברוח, שמתחלפת בקירות שחורים, רצפת אבני חצץ זעירים ושחורים, ג'יפ ישן וגם אופנוע מימי המנדט. בסופה של המערכה הראשונה יצטרף כתם אדום עגול לצבעים האלה, ולצבעי התלבושות הבהירים או הכהים שפסטוך ואולה שבצוב עיצבו.
 
וכמובן, כמעט מבלי שנרגיש בקיומה, התאורה הנהדרת שעיצב אלכסנדר סיקירין שכמוה כמו המוזיקה העדינה של אבי בנימין והניהול המוזיקלי של נדב רובינשטיין, שופכות אור משלה על המתרחש, ותמיד בלי ראוותנות,  כמשיחות מכחול של אקוורל. על אלה נוסיף את אזכורי המוזיקה הישראלית משנות ה-40 וה-70, ואת הכוריאוגרפיה הרכה של יחזקאל לזרוב.  

הנרי דוד "יונה ונער" (יח"צ)

הנרי דוד בגילוי בימתי מרתק

אך בעיקר בהצגה הזאת בולטת משכמה ומעלה עבודתו הנפלאה של אריה עם השחקנים שלו, והעיצוב המרתק של הדמויות, מרכזיות או ארעיות. אפשר בהחלט להצביע על התוצאה כעל הישג שבו אריה שב ומזכיר לנו את יכולתו הבלתי נלאית לחדור אל עומק כשרונותיהם של שחקניו, ולשלוף מתוכם את הביטוי הרגשי המדויק והמלא, את הצלילים הנכונים וגיווניהם, ואת אותו "סוד מקצועי" של איכותם האינדיבידואלית.
 
בראש הצוות המצוין של שחקני ההצגה הזאת ניצבת אפרת בן-צור היוצרת את אחד התפקידים המרתקים, המורכבים והמרגשים ביותר בקריירה שלה ובשיתוף הפעולה שלה עם אריה ובמאים אחרים מאז שהצטרפה לתאטרון גשר. אין רגע אחד שבו היא איננה חיה עד תום את הדמות של רעיה. היא הנערה התמימה המגלה בזה אחר זה את עולם היונים, היא הנערה המתבגרת המגלה את סוד האהבה ואת התפתחותה, היא האישה הצעירה והנחושה בשדה הקרב, וכך הלאה עד זקנתה ומותה.
 
לצדה, כגילוי מרתק, הנרי דוד בתפקיד "התינוק". הוא שופע קסם בימתי, במבטאו הרך הוא כמו שר את הטקסטים שלו, וחיוניותו מבטאת בהנאה גלויה את המתרחש בתוכו – את הספקות, החששות, את התשוקה ואת הגעגוע. במונולוג הדרמטי במערכה השנייה משחקו מגיע לשיא מדהים בעוצמה הנשפכת מתוכו.
 
גלעד קלטר מצוין בעיצוב של יאיר. ישירות הביטוי והמבע שלו, והרגש העצור בתוכו עם נגיעות של הומור מתוך כאב, ניכרים כבר כשהוא מדריך את הקהל כתיירים המבקרים בירושלים, ובמיוחד בהמשך כבנם  של רעיה ושל "אֲבִיכֶם", שאת שלושת שלבי חייו – נער, בוגר, זקן - מגלם אלון פרידמן ברצינות מדויקת, בלטיפות של הומור טבעי. זה גם מה שבולט ובמינון נכון במשחקם הטבעי של נטשה מנור ודודו ניב כדודה וכדוד של התינוק. את הצד המשפחתי משלים בחביבות נלהבת הנער פיליפ דולב. 
 

"יונה ונער" (יח"צ)

יובל ינאי, אחד השחקנים המגוונים ביותר בדור הצעיר של התאטרון הישראלי, יוצר דמות חזקה של ד"ר לאופר, איש גן החיות בתל אביב המרכז את פעילות יחידת יוני הדואר של ההגנה. כמוהו גם נועה קולר המצוינת כמרים, משַלָּחת היונים והמטפלת בהם בשוֹבֵך הגדול של גבעת ברנר, שבו היא גם מגדלת-מאמנת את התינוק להיות מומחה ליונים. בוריס אחנוב הוותיק מרשים כמפקד בפלמ"ח, שכעבור 30 שנה נקלע אל חבורת תיירים ומספר להם על אירועי הקרב על מנזר סן סימון. 
 
ואחרונים מופלאים ונפלאים הם יוני הדואר של ההצגה – אלכס סנדרוביץ' כיונה הפצועה הנוחת על מרפסת ביתה של הילדה רעיה, רות רסיוק המרגשת כיונה הבלגית המעבירה את התמסורות בין האוהבים, ובמיוחד חבריה בקבוצת היונים – תמר עילם, קארין סרויה, פיודור מקרוב ודניאל צ'רניש שגונבים מפעם לפעם את ההצגה בתנועתם, בקולותיהם, ובנוכחותם היוֹנִית הנפלאה. צ'רניש ומקרוב וכן מיכאל ריבקין היו גם לוחמי פלמ"ח.
 
יצאתי מההצגה החדשה הזאת נרגש ונפעם מהפיוט הבימתי המושלם של יבגני אריה, אפרת בן-צור והנרי דוד. הצגה שמצטרפת לרשימה הגדולה של ההישגים המובהקים של תאטרון גשר. 

לרכישת כרטיסים