חבלי הלידה של יצירה אמנותית

אל תוך האפלה של החלל השחור שענבל פינטו ואבשלום פולק עיצבו ליצירתם החדשה "בומביקס מורי" (תולעת המשי, בלטינית) חודרות קרני אור דקיקות עדינות של  התאורה המרגשת של אבי יונה בואנו (במבי). מתוך אשנבים סמויים-גלויים בקיר האחורי מזדחלות אל הבמה תולעי המשי  ששני יוצרי המחול גידלו בתוך תיבת הקסמים החדשה שלהם. תולעת אחת הופכת מהר לגולם והיא תשתחרר ממנו מאוחר יותר, אולי כחלוף מחצית היצירה.
 
עד אז, ממש כמו בפתיחת "טורוס", ואחרי שריקרדו רוס דה סילבה החרוץ משלים את קיר הגולם, יבואו הדואט, השלישייה ואחר כך גם הרביעייה של עינת בצלאל, נגה הרמלין, נעמי ניסים ואריאדנה מונטפורט וישובו להעלות לפנינו את המיסטריה הגדולה שהייתה באותה יצירה קסומה ושוב לצלילי המוזיקות של באך וביבר ופעמוני הזמן ששולטים בפסקול שפינטו-פולק ארגו הפעם.
 
ושוב עולם אחר פולש ליצירה עם הטוריאדור העצוב בכיפתו האדומה, לזארו גודוי, וכלבו הנאמן, צביקה פישזון באותה תיבת-שריון מצוירת. הוירטואוזיות של גודוי והמשחק האנושי של פישזון מקבלים תפנית. אין בדים מתנופפים ואין מלחמת שוורים. הרי זו הוצאה אל מחוץ לחוק לא מכבר בספרד.

 
"בומביקס מורי" (צילום: גדי דגון)

אבל במקום הבדים יש חוטים נמתחים שנשלפים מתוך גופות תולעי המחול הזה ויוצרים אוצר דימויים חדש, משרטט בתים ותוחם משטחי תנועה, שאחד משיאיו הוא גרסה מרתקת עם טליה בק לשעשוע הילדות הרחוקה המכונה "קשר סבתא".
 
את "טורוס" ראיתי פעמיים לפני שיכולתי לכתוב את מה שהופיע כאן לפני שנה. הפעם אני ממהר להביע את רחשי ההתפעמות מרעיונות  הכוריאוגרפיה הבלתי נדלים, והתלבושות המשחקות תפקיד משמעותי, ובאמצעותם מאוצר הזיכרונות האישיים, שהמחול החדש העיר בתוכי.
 
יש רגע קטן כזה הנוצר עם חוט אחד ארוך שבו יצירתם של ענבל פינטו ואבשלום פולק מחזירה אותי אל הסיפור "נוצות העגור" המתאר אישה יפה, שבלילות חזרה להיות עגור, ובסבל רב, הפיקה מנוצותיה אריגי זהב יקרים עבור הבעל החמדן, שלא אמר די, וגם לא התאפק הפר את הנדר שנשבע לה, הציץ לחדר, גילה איך היא דועכת מול עיניו ושבר את הקסם. 
 

"בומביקס מורי" (צילום: גדי דגון)

וכך, כמוני, אם תרצו, תמצאו את סוד המחול הזה “בומביקס מורי”, מעבר לגלוי ולמסופר בו, מבעד לתנועה המשוכללת, בתוך אריגי המשי העדין, ומבעד לאורות הרוטטים, את סיפור היצירה האמנותית, ואת חבלי לידתה.