הישג מוזיקלי מרנין

צמד האופרות "קוולריה רוסטיקנה" מאת פייטרו מסקני ו"פליאצ'י" מאת רוג'רו ליאונקוולו (הצמד המכונה בעולם האופרה בשם "קאוו-פאג") חזרו אל בימת האופרה הישראלית, בהפקה ממדריד ועם מנצח, תזמורת, מקהלה וסולנים שהתחברו מצוין לשתיהן 
   
הבשורה של פתיחת העונה החדשה באופרה מגיעה בעיקר מן המוזיקה על היבטיה השונים.
 
שתי האופרות הפופלריות האלה הועלו כאן שלוש פעמים בעבר בהפקה המקורית של האופרה הישראלית בבימויו של דייוויד אולדן מ-1992. ב-2005 הסתפקו ב"פליאצ'י" בהפקה הגרנדיוזית של פרנקו זפירלי. מעלתה הגדולה ביותר של ההפקה החדשה שהגיעה מהתיאטרו ריאל במדריד היא שלא הפריעה למאסטרו דייוויד שטרן להגיע סוף סוף אל המצופה ממנהל מוזיקלי ומנצח ראשי, להוביל את כל הגורמים לביצוע מוזיקלי הכי קרוב למושלם שניתן לייחל לו.
 
ההסתייגות העיקרית שאני חייב להעלות היא ביחס להחלטה  להעביר ממקומו את הפרולוג הגדול של "פליאצ'י" שבו מתוארים יחסי המראה  בין מציאות חיי השחקנים לבין תפקידים שהם משחקים. העתקת הפרולוג ממקומו גרעה מהמורכבות המקורית של ה"פליאצ'י" הבנויה כהצגה בתוך הצגה בתוך הצגה. הבעיה היא שלפרולוג הזה אין שום משמעות ביחס לאופרה הראשונה שהועלתה מיד אחריו - “קוולריה רוסטיקנה". 

 
"פליאצ'י" (צילום: יוסי צבקר)

ההצדקה כאילו מדובר במעין "איחוד משפחתי" שלה עם ה"פליאצ'י" היא התייפייפות פרשנית ריקה. שתי האופרות הקצרות, קצת יותר משעה כל אחת מהן, הן יצירות שונות – גם אם לשתיהן נושא זהה של קנאה, תשוקה ורצח. האופרות הן פרי עטם של מלחינים שונים  - גם אם שתיהן משתייכות לסוגת הווריזמו ונוצרו בראשית שנות התשעים של המאה ה-19.
 
יחד עם זאת השינוי לפחות הביא עמו פתיחה מרשימה לערב כולו בזכות הביצוע המרגש והחכם של הזמר פאולו גבנלי, שהמשיך להבריק בקולו העמוק ובמוזיקליות זוהרת בתפקידי אלפיו, הבעל המקורנן ב"קוואלריה" שהורג את מאהבה של אשתו לולה, ואחרי ההפסקה, ב"פליאצ'י", בתפקיד השחקן המחורמן טוניו, שנוקם בשחקנית הנשואה נדה בגלל שדחתה את חיזוריו ולעגה לעיוות גופו. 
 

"קאוולריה רוסטיקנה" (צילום: יוסי צבקר)

את הרושם העז של גבנלי העשירו בערב הזה כל עמיתיו. ב"קאוולריה רוסטיקנה" היו אלה טטיאנה אניסימובה בעלת הקול המדהים בתפקיד סנטוצה, סקוט פייפר, בטנור שמימי זוהר כמאהבה טורידו, ועמם סבטלנה סנדלר כאמו, לוצ'יה, ואיילה צימבלר כאשתו לולה.
 
ב"פליאצ'י" כיכבה בגדול אירה ברטמן במשחקה המצוין ובזמרתה הנפלאה בתפקיד נדה. גוסטבו קניו היה מרתק בביטוי המוזיקלי של הבעל המקורנן קניו, ופליקס ליבשיץ היה מצוין באריה המקסימה של בפה, השחקן שמגלם את ארלקינו בהצגה שהם מעלים בכיכר העיר. דומניקו בלזני השלים היטב את האנסמבל הנפלא הזה בתפקיד סילוויו, אהובה של נדה.


"פליאצ'י" (צילום: יוסי צבקר)
 
מקהלת האופרה בניצוחו של ישי שטקלר הייתה מצוינת בשתי היצירות, ובעיקר ב"פליאצ'י", והתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון זהרה בכל כליה תחת שרביטו הלוהט של דייוויד שטרן, שהתחבר מצוין אל שתי היצירות והוביל את כל הכוחות המוזיקליים ביד בטוחה ומלהיבה. 
 
הבימוי המקורי של ג'נקרלו מונקו – צוקרמן (על חידושו כאן הופקדה אלנה קלאבקאס) היה ענייני ב"פליאצ'י", אך מוזר למדי ב"קוולריה" עם תפאורת מכרה השיש הקר, שנראה כמו קרחוני הקוטב הצפוני, עד כי התלבושות השחורות של המקהלה, השחקנים והסולנים הזכירו ברגעים רבים – בסיוע נדיב של הבימוי – להקת פינגווינים נודדת.


"קאוולריה רוסטיקנה" (צילום: יוסי צבקר)
 
בכל מקרה, הפתיחה הזאת של עונת האופרה החדשה תירשם כהישג מוזיקלי מרנין.