הקול של חווה והנחש-פסנתר

סיפורה של האופרה "חווה - שם זמני" מתחיל היכן שהוא בשנות השבעים. המלחין יוסף ברדנשווילי, עוד לא חשב שיגיע יום והוא יהיה כאן איתנו. הוא היה אז מלחין מוכר וידוע בגיאורגיה, שגילה ענין רב במשוררים הגדולים של ימי הביניים וחיבר מוזיקה לטקסטים הפיוטיים של אלחריזי, אבן גבירול, עמנואל הרומי, שמואל הנגיד.
הוא לא שלט עדיין  בשפה העברית וחיבר את המוזיקה שלו לתרגומי השירים העתיקים לגיאורגית.  
 
לפני תשע שנים הוזמן ברדנשווילי לפסטיבל  של מוזיקה דתית בהנובר שבגרמניה. המארחים הזמינו יצירות משלושה מלחינים מרוסיה מפולין וממנו. הנושא תנ"כי. במיזם הגרמני משתתף גם בית האופרה "הליקון" ממוסקבה. אלכסנדר פארין, מחבר ליבריות רוסי, פגש את המוזיקה של ברדנשווילי בקונצרטים בפריי בורג, בגרמניה. שמע והתלהב.
 
וכך הניב הפסטיבל  הגרמני "מונו אופרה"-  אופרה לזמרת ולפסנתר. הזמרת שרה טקסט בשלוש שפות בגרמנית בצרפתית וברוסית. "להזכיר לנו שחווה היא לא רק אימא שלנו, אלא אימא של כולם,"  אומר המלחין ומוסיף "היצירה באותו ביצוע הוצגה בהנובר ובהמשך גם במוסקבה ובפסטיבל מונפלייה בצרפת. הסיפור היה על אישה, הקול המזמר מול הנחש -  הפסנתר".
 
מרתון המוזיקה החדשה ב"התיבה" שיתקיים מחר ביום שישי ובשבת, כולל קונצרטים שונים  ומפגיש בין המוזיקה לאמנויות אחרות כך למשל סרטו של סרגי אייזנשטיין הרוסי  "שביתה" מלפני כ-85 שנים, ייראה אחרת ובעיקר יישמע אחרת.
 
זו מסגרת אידיאלית להצגה של אופרה חדשה. "הפעם," אומר ברדנשווילי, "זו לא מונו אופרה. כמו בנוסח המקורי הראשון. פנה אלי היה הבמאי דניאל ארליך. חשבנו ביחד איך לגשת לנושא חווה והפיתוי ולהרחיב את הסיפור לממדים אחרים. הרחבנו את סיפור הפיתוי. המסגרת היא מעין סיפור שבו לחווה נמאס לחיות בגן עדן. המקום כבר לא מעניין אותה. המפגש עם הנחש המפתה מעניק תוכן חדש, מעניק לה חיים חדשים. 
 

מירב ברנע, "חווה - שם זמני"  (תמונת יח"צ)

"הסיפור השני הוא על אישה שחולמת שהיא רוקדת עם אלוהים. הסיפור השלישי המופיע במקורות על אישה חכמה שחילקה את גופה לשניים והציעה לגבר לבחור האם הוא רוצה את חלק גופה העליון או את החלק התחתון. מאחר והוא בחר בחלק העליון היא הציע לו את כולה. (באחד הנוסחים היא מופיעה בחגורה החוצה את גופה לשניים. הגבר אומר שייקח את שמעל לחגורה ואז היא משחררת את האבזם החגורה נופלת ארצה והיא נענית לבקשתו המקורית "קח את מה שמעל לחגורה!"). 
 
"אין כאן סיפור שלם," ממשיך ברדנשווילי. "אני חיברתי ליצירה אחת את ה'מונו אופרה' על האישה והנחש והוספתי לו את השירים של משוררי ימי הביניים. עם הטקסטים העתיקים והקונספט המינימליסטי הייתה לי תחושה שאני מחבר בסוגה שבה החלה האופרה שנקראה בימיה הראשונים 'דרמה במוזיקה' (דרמה פֶּר מוזיקה). החיבור הוא מצד הטקסטים העתיקים, רנסאנסי ומצד שני בזכות הגיבורה והסיפורים גם מאוד רומנטי. 
 

שם זמני" (מקור: אתר תיאטרון התיבה)

דני ארליך נתן לי תחושה של קירבה לאופרות הראשונות כי הוא עושה שימוש מעניין מאוד בבובות ובאופרות המוקדמות ל תמיד היה לכוחות שהם מעבר לנו,  הזמן, המזל  והשבריריות האנושית, כוחות עיליים והם הכתיבו את גורל בני האדם, גיבורי האופרה. הכוחות הגדולים מאיתנו מחזיקים בנו בני האדם כמפעילי בובות.  מצד שני הרגשתי שאני מחבר מעין 'פורים שפיל' ללהקה קטנה - שלוש שחקניות ואנסמבל נגנים הכולל שני כינורות, כלי הקשה, פסנתר, צ'מבלו..חשבתי על עוד כלים אבל הייתה מגבלת תקציב והסתדרנו בהתאם".
 
חיברתָ במקור מוזיקה לטקסט מתורגם, באיזו שפה ישירו כאן?

"אחת הבעיות הייתה שלא עלינו על הטקסטים המקוריים של אלחריזי ולכן נשארנו עם התרגום בגיאורגית. האם זה קשה לזמרות. הרי זה כמו ללמוד שיר בשפה שאינך שולט בה, לומדים פונטית ועם הנחייה הולמת אתה מצליח להביע רגשות גם בשפה שאינך שולט בה".
 
והקהל?
 
"כאן התחכמנו, הקהל ישמע את הטקסט מושר באנגלית קודם למעבר לשפה בלתי  מוכרת".
 
מציצנות  לעולם מיניאטורי
 
אני שואל את הבמאי דניאל ארליך איך מתמודדים עם אופרה שלמעשה אין בה  עלילה סיפורית. "יש כאן פאזל," הוא אומר. "החטיבה הראשונה היא חווה והנחש, פיתוי המוביל לחטא ולגירוש מגן העדן. יש חטיבה שניה שברדנשווילי קורא לה 'הפנקס פתוח' בלשון פרקי אבות, שעוסקת בעונש הצפוי לחוטאים.  חטיבה שלישית היא שיריהם של אלחריזי ועמנואל הרומי המפארים את האישה. 


"חווה - שם זמני" (תמונת יח"צ)

"כיוון שהטקסט אינו מספק לי נרטיב, יצרתי אותו על הבמה. שלוש הנשים ממוקמות בבית בובות, מעוטר בטָפֶּט של ורדים, העומד בניגוד לטעם המר של הטקסט האופראי. בליל השפות באופרה מתאים לתפיסת חווה כ'אם כל חי' ולמעשה גם הנעדר הנוכח, הגבר, בא לידי ביטוי בכמה אופנים. הוא דמות המפתה, הוא גם דמותו של אדם שאינו נמצא ליד חוה והוא גם המשורר המפאר את הנשים בשירה שהן שרות.
 
"בסוף האופרה יש תחושת שבר  - מעין קריאה כשל מחאה. שלוש הנשים מישירות מבט אל הקהל,  יוצאות מדמות הבובה וזועקות אליו במילותיו של ישעיה הנביא כנגד מי שחושבים עצמם יודעי כל. 'הוי חכמים בעיניהם, ונגד פניהם נבונים' ".