אדם מחפש את ביתו

היצירה המרכזית במופע של הרקדנית-כוריאוגרפית איריס ארז HOMESICK/חולה בית הועלתה לפני קצת יותר משנה במסגרת הרמת מסך 2010, ובמאמר הסיכום על המפעל כולו הבטחתי לעצמי ולקוראים כי בבוא היום, כאשר היצירה, שראיתי במגעה הראשון עם קהל, תתגבש ותתלכד, ככל שניתן לצפות מיצירה חדשה.
 
בכל מקרה כבר אז ציינתי כי העבודה נראית על פניה כמסע חיפושים במדבר, או אם תרצו של חיפוש אחר ה"אני" וה"אחר" בחילופי מיקום ביניהם, זה בתוך זה, בחדירה אל מתחת לעור – המיוצג להפליא באמצעות השימוש ברצפת הקרטון המצוירת שעליה ומתחתיה רוקדים-זוחלים-מתפתלים אסף אהרונסון, אופיר יודלביץ' ותמי ליבוביץ'.
 
רושמה של היצירה נותר בי חי מאוד, למעט העובדה שהתברר לי כי רצפת הקרטון הגלילי  איננה מצוירת אלא שהרקדנים בפסיעותיהם, בזחילותיהם ובכל מהלך היצירה הם שמטביעים בה חותם מצויר בכך שהם מועכים בהדרגה את היריעה הגדולה הפרוסה על כל משטח הבמה.
 
ארז מגדירה בדייקנות רבה את היצירה כחיפוש אישי של האדם אחר ביתו, אם במרחב העצום סביבו, קרוב או רחוק ואם בתוך גופו, שהיא מסרבת לראותו כ"צר כעולם נמלה" וחודרת לתוכו, מזדחלת אל מתחת לעורו, באמצעות המטאפורה המרתקת שיוצר אותו משטח קרטון.
 
היפה והמרגש ביצירה הוא שפת התנועה והביצוע המהפנט של שלושת הרקדנים, שיוצרים וחיים מאוד את המהלך המורכב שיצרה ארז, אם כשהם "על פני האדמה" או כשהם חודרים אל מחילותיה. הם נוברים בעורו של אותו בית-חומר שטוח שמתנפח כגלים, שנפתח כצלקות מדממות או שנקרע לפיסות, ואולי גם נטרף. רגעים שבהם עולה דמותו של איוב הנמלט מהתשובה הנכונה לסבלו, רגעים שבהם מרים, אחותו של משה, יוצאת במחולות שיביאו את עונש הצרעת.
 
ענבל ליבליך ותמר לויט עיצבו את התלבושות שמהוות בשלבים המתקדמים של היצירה נדבך מעניין במטאפורת החדירה מתחת לעור כאשר הרקדנים חודרים זה לתוך חולצתו-עורו של זה, מחליפים אותן ומשתכנים בתוכן, לצלילי התאורה של תמר אור ופסקול מוזיקה שעוצב על ידי Reckless Feet.

להשיל את הגוף עצמו
   
את הערב פתחה יצירת סולו קצרה של ארז "מופע פותח זמני" שהועלתה בבכורה בפסטיבל אופרסטטה באיטליה לפני כארבע שנים. בעבר כבר הועלתה היצירה המעניינת הזאת בביצועה של ארז עצמה, והפעם הייתה זו מאיה וינברג שגילמה-רקדה-חיפשה את המהות הפיזית-הנפשית שלה.
 
וינברג, דקת גו, נכנסה לבמה כשהיא עטופה כמעט כליל באוסף בגדים שהיא משחררת מעליה תחילה בתנועה מהוסה במקום, ואחר כך בתנועה צוברת מהירות במרחבי הבמה. כשכל אביזרי הלבוש הצבעוניים מפוזרים ויוצרים שטיח של זכרונות עבר, וינברג נותרת "ערומה" וחשופה.
 
הסולו הזה, לצלילי המוזיקה של Hanayo,  תובע דיוק רב של כל מהלך תנועה קטן, וכניסתה של וינברג לעורה של ארז נראית מושלמת כאשר תנועתה מתחילה לקבל אפיון נוירוטי, כאילו היא מבקשת להשיל מעליה גם את הגוף עצמו, לפרק אותו לגורמיו, לרסק אותו, ולפתע כאילו מתוך מחשבה שנייה להרות אותו באמצעות דחיסת כמה מהבגדים אל מתחת לגופיה שעליה, להרות את גופה, לנסות ולמצוא איזה סימן של חיים חדשים.


"מופע פותח זמני", צילום: איתי מרום
 
HOMESICK/חולה בית ו"מופע פותח זמני" של איריס ארז יוצרים ערב מחול עתיר דימויים המתחברים אל עולם ההקשרים האישיים של הצופה, החל מ”אדם בתוך עצמו הוא גר” וכלה ב"גופו של אדם – מבצרו" שרבים נוטים לשכוח את משמעויותיהם.