מחזמר עם מיתוס
 
המחזמר "צלילי המוזיקה" שעלה לראשונה על בימת ברודוויי ב-1959 והפך ללהיט גדול ועטור פרסים היה עיבוד של סרט גרמני שנוצר על פי האוטוביוגרפיה של הברונית מריה פון טראפ, שיחד עם בעלה ועשרת ילדיהם יצרו מקהלה שהייתה להיט גדול בארצם, אוסטריה, ואחר כך בארה"ב, שאליה הגיעו למסע הופעות קצת לפני סיפוח אוסטריה לרייך השלישי שנה לפני שהחלה מלחמת העולם השנייה, ונותרו בה.
 
המחזאים הווארד לינסי וראסל קראוס, יחד עם הצמד ריצ'רד רוג'רס (מוזיקה) ואוסקר המרשטיין (פזמונים) עיבדו את החומר למחזמר וכעבור חמש שנים הופיעה הגרסה הקולנועית שלו בכיכובה של ג'ולי אנדרוז, שהפכה לאחד הלהיטים הגדולים של הקולנוע המוזיקלי.
 
אף כי דובר בביוגרפיה של משפחה קיימת, הרשו לעצמם יוצרי המחזמר לשנות כמה פרטים – החל ממספר הילדים שירד לשבעה, וכלה בתיאור נסיבות יציאתם מאוסטריה, אחרי  השתלטות הנאצים על אוסטריה, ותיאורה כבריחה בעור שיניהם מקלגסי הגסטפו כשהם מטפסים עם כלי הנגינה שלהם על ההרים בדרכם אל החופש בשווייץ. השינויים האלה יצרו מיתוס חדש בעל מסר פוליטי אנטי-נאצי.
 
במרכז העלילה ניצבת מריה, צעירה שעומדת להפוך לנזירה, אך מרדנותה המוזיקלית במוסרות המנזר, גורמים לכך שהיא נשלחת להיות אומנת לשבעת ילדיו של קפטן פון טראפ, לשעבר קפטן בצי האוסטרי. מריה מחזירה למשפחת את המוזיקה והזמרה, ומערערת את שיטות החינוך הנוקשות של הקפטן, כשהיא כובשת את לב הילדים הסוררים ואחר כך גם את לב אביהם, ונישאת לו.
 
הפקה מוזיקלית קצבית, רעננה
 
ההפקה החדשה בתאטרון הספריה היא השלישית במספר העולה על במה ישראלית, ושוב בנוסח העברי המעולה של אבינועם קורן. הבמאי ארתור קוגן הידק את העלילה, קיצר דיאלוגים, ובסיועם המסיבי של רוני וייס, המנהל המוזיקלי, ההדרכה הקולית של דוקי עצמון, והכוריאוגרפיה של עוז מורג העמיד הפקה מוזיקלית קצבית, רעננה ומהנה.

"צלילי המוסיקה" (צילום: אייל לנדסמן)

חלק נכבד מהצלחת ההפקה הזאת הוא בעיצוב התפאורה הלבנה והמשוכללת של סשה ליסיאנסקי, כשברקע צילום ענק של הרי אוסטריה. התאורה של יחיאל אורגל חיזקה את האופטימיות הנושבת  מההפקה, ואלה קולסניק השלימה את העיצוב החזותי בתלבושות יפות ומגוונות.
 
כל אלה לא היו עושים את העבודה בלי הצוות המצוין שארתור קוגן העמיד על הבמה והפיק ממנו משחק נקי ומדויק בין הלהיטים ובמהלכם. בראש הצוות הזה ניצבת ניצן אשל, בקולה רב העוצמה והיופי, ולצידה דודי פרידמן, במשחק מעודן, אך בשירתו המצוינת כאבי המשפחה; נוי הלפרין טובה כבתו הבכורה ליזל וכמוה ניב שיבר כמחזרה הנלהב מהנאציזם.
 
סיוון קרצ'נר הנפלאה הייתה אשת החברה הווינאית המתחרה על לב הקפטן, וארז וייס התוסס כ"דוד" מקס, היה האמרגן שהופך את המשפחה ללהקה ומארגן את בריחתה; הילה מערבי אלמוג, הרשימה כאם המנזר שיודעת את סוד הזמרה, ועמה שלוש הנזירות - טל גינת, ניצן קרביץ ומיטל סגל. הגר זיידל כהן הייתה טובה מאוד כסוכנת הבית המסייעת למריה.

"צלילי המוסיקה" (צילום: אייל לנדסמן)

אבישי בן גל, בר פלד ודורון רכליס גילמו דמויות משנה אחרות, אך בעיקר היו אלה הילדים, תלמידי בית הספר ע"ש תלמה ילין שקוגן עיצב ברגישות ובחן את משחקם: שי חורש לסירוגין עם זיו אורן, עדי הררי, איתי חורש לסירוגין עם נועם טל, סיוון כהן וגאיה קלם, וכן ים טנא ולנסי וחברות מקהלת גוונים הצעירה שירה מעוז, מישל עמרם ויעל וייס ששיחקו לסירוגין את הבת הקטנה גרטל.
 
"צלילי המוזיקה" הצטרף בכך אל המסורת הגדולה של העלאת מחזות זמר במסגרת תאטרון הספריה ובית צבי, כפי שעוצבה על ידי גרי בילו ז"ל, שניהל אותם 28 שנים עד 2008.  העלאת המחזמר בהפקה המצוינת הזאת, ובסמיכות למותו הפתאומי, ראויה להיחשב כמחווה מרגשת לזכרו.

לרכישת כרטיסים