דונה פלור מתגעגעת
אחד מלהיטי הספרות הברזילאית הוא "דונה פלור נשואה לשניים" של הסופר ז'ורז' אמאדו, שאף זכה לגרסה קולנועית לוהטת שהפיצה את בשורת סיפור האהבה הגדול והמיוחד, שמוכר לרבים גם מנסיונם האישי.
עלילת הרומן מתארת את המתרחש בחייה של דונה פלור, עם בעלה-אהובה ואדיניוס, השתיין, המהמר שמחזר וגם בהצלחה מרשימה אחר כל הנשים של סלוודור דור דה באהייה. צעירות בבתוליהן, אמהותיהן, זונות, טרנווסטיטיות ועוד. אבל רק אותה הוא נשא לאישה, וכגודל אהבתם כך גודל הצער שלה כאשר באחד מלילות הקרנבל נפח נשמתו המתהוללת.
מתוך יגונה, ובלחץ אמה היא מוצאת עצמה מחוזרת ונישאת לבעלה השני, הרוקח תיאודורו, שהוא כל מה שואדיניוס לא היה. ישר כמו סרגל, עובד ומתפרנס בכבוד, עדין נפש, קצת נבוך מאהבה ומכל מה שכרוך ומבטא אותה בין הסדינים.
מה הפלא שדונה פלור מתגעגעת. חייה עם ואדיניוס היו אמנם קשים אבל כל יום וכל רגע אתו היה מצעד בלתי פוסק של תשוקות, של סמבה סוערת. כן, גם של תסכול על עקרות. אבל אהבה זו אהבה גם אם האהוב כבר שוכן עפר.
כן ולא. מה שחזר לעפר – שינוח בשלום על משכבו. אבל בברזיל הטובה, כמו בעולם הרחב, יש כוחות שמאמינים ברוחו של המת וכי היא חוזרת אל מי שהגעגועים מזמינים אותם לביקור קצר, או ביקור חוזר. ואדיניו רודף הנשים בחייו הופך לרודף הלטיני המת והלוהט של דונה פלור. היא צריכה לבחור – ואולי בעצם כבר בחרה בביגמיה המקורית שאמאדו מתאר בהומור וברגישות.
רעיונות נפלאים של בימוי
את החומר הזה עיבדו לגרסה בימתית נפלאה יואב שוטן ועירד רובינשטיין, שהוא שחקן צעיר, בוגר בית צבי, ועושה את צעדיו הראשונים והמבטיחים מאוד דווקא אצל יורם לוינשטיין ולילך סגל בשכונת התקווה. ואם לשפוט על פי ההצגה הזאת – וגם תרגיל בימוי שעשה בשנה שעברה – הם תפסו מציאה.
רובינשטיין יצר קרנבל חי ותוסס בחלל הבמה שדיתי אופק-צרפתי עיצבה ברוחב יד וזיו וולושין האיר אותו בשלל גוונים, ועם מוזיקה מקורית של יצחק פרנקו ועידו מנור המתחברת היטב עם מוזיקה ברזילאית מקורית, בפסקול צוהל מכל כיוון שחבורת השחקנים תלמידי שנה ג' בסטודיו שרים אותו בהדרכתו המלהיבה של שי בן יעקב.
וכל זה עם תופים "חיים" בהדרכת יערה ברבש, תנועה תוססת בהדרכת עמית זמיר וסמבה נלהבת בהדרכת צח יוסיפון, קרבות במה בהדרכת אורי בוסתן. וכמובן שפע תלבושות צבעוניות בעיצוב אורן דר כולל תלבושות האלים בשיתוף ירון לוי.
אבל מעבר לכל הכוחות האלה שהתגייסו לרשותו בולטים ומפתיעים הרעיונות הנפלאים והמקוריים שרובינשטיין שלף ממוחו הקודח, וגיבש להצגה שאין בה רגע אחד של מנוחה והיא נושבת רוח לטינית מושלמת עם נגיעות יפות של לורקה.
הקהל לא מפסיק לחייך או לנגב דמעה בהנאה רומנטית, לצחוק מהברקות, ולהתפעל מהגיבוש הנהדר של קבוצת השחקנים, מעיצוב המדויק של הדמויות הרבות, שכל השחקנים מגלמים בהנאה גלויה, תחת הסיסמה "כולם בשביל אחד".
הפרטנר המושלם
האחד הזה הוא אלכס קרול המחזיק את כל ההצגה על כתפיו בתפקיד הבלתי נגמר של ואדיניוס, ההולל, החושק, האוהב ומתרפק על הנשים ועל החיים גם כשהוא כבר מת.
שנתיים אחרי שנתקלתי בו כסדרן, כנהוג במהלך שנת הלימודים הראשונה, גיליתי אותו מחדש כשחקן בעל תשע נשמות: מצחיק בלתי נלאה, רוקד, שר, בוער כמהמר מתמכר, שרמנטי כמחזר, זנותי בסמטאות, בעל קצת אלים, מאוהב עד למעלה מהראש, רגיש וקנאי.
ואם כל חבריו משחקים בשבילו, אפשר בהחלט להשלים את התמונה באמירה שקרול הוא הפרטנר המושלם, משחק בשביל כולם, ומחזיר לבמאי שלו את ההשקעה בריבית דריבית.
"דונה פלור נשואה לשניים" (מקור: אתר סל"ה)
שותפיו המצוינים, אחד אחד, הם רז הראל הנהדרת כדונה פלור אצילית ונשית (לסירוגין עם שיר קליפר); שהם שיינר המבריק כבעלה השני (לסירוגין עם שמעון חאבא שיש לו נוכחות בימתית בולטת בתפקידי משנה ללא טקסט); חן בראל כאמה התככנית והתאוותנית לממון, ובמיוחד אור אדרי שגונב את ההצגה כחברו הטוב מיראנדו ובכל אחד מהתפקידים הקטנים האחרים ששיחק.
דפי אלפרן ונתלי ברמן היו צמד חמד של חברות, שאישיותן המנוגדת עוצבה בדיוק מרשים; ענבר דנון המקסימה כשולחן הרולטה וכאשת הכשפים דיוניזי; קרן סלנט הג'ינג'ית שגונבת את ההצגה בקולה ובמשחקה בשלושה תפקידים שכמו נוצרו עבורה; עידו וולפוביץ', בולט ומדויק בכל תפקידיו, ואליאור כהן (תלמיד שנה ראשונה) כרקדן המוביל ובתפקידים אחרים.
למרבה השמחה ההצגה הזאת זוכה לחיים מוארכים כך שאי אפשר שלא להמליץ לרוץ לסטודיו בשכונת התקווה לראות את הנס הבימתי המקסים הזה של "דונה פלור נשואה לשניים". לא תתחרטו.