המיתוס של אנדרוגינוס 
 
עד לנקודה הזאת במהלך ההתפרצות היצירתית המאפיינת את פסטיבל קליפה אדומה, היה דומה כי ההשראה אמנם חוגגת בגדול, והביצוע השתדל להתאים את עצמו לתביעותיה. בשני המופעים האורחים מברזיל ומאיטליה הרעיונות הם אלה שנחשפים בתובענותם מהמבצעים – ואלה נענים לאתגר.
 
יצירה שעדיין ניתן לראותה הערב היא "חלקות גן העדן" של קבוצת CEP מברזיל, שנוסדה ב-2010 ומייסדיה מרקוס בקר ומרילייה אינס הם יוצרים, פרפורמרים ואמני קרקס. “חלקות גן העדן" נוצרה בשנה שעברה בריו דה ז'ניירו בשיתוף פעולה עם קבוצת קליפה, ובליווי אמנותי של עידית הרמן.
 
העלילה הייחודית של היצירה הזאת יוצאת מנקודת מבט שעל פניה עלולה להטעות, כשהיא נאחזת במיתוס של אנדרוגינוס – היצור האנושי שהוא זכר ונקבה בגוף אחד – ששלט בעולם ביד רמה, בשחצנות ובכוח עד שנחצה במכת ברק של זאוס, והופרד להיות גבר מזה ואישה מזה, כשמאותו הרגע השניים שואפים לשוב ולהתאחד.
 
אלא שגם אם תמונת גן העדן המוכרת כאן מספר בראשית, וגם אם סיפור האנדרוגינוס מזכיר או מסביר את בריאת האדם וחווה, לא עליהם המופע מספר אלא על ארצם של היוצרים, ברזיל וההיסטוריה שלה. הגבר והאישה, בביצועם המרתק של בקר ואינס,  הם המספרים את תולדותיה האכזריים, החל מימי התום ביערות הגשם ועד השחיתות והניצול של המשאבים הטבעיים והאנושיים העקובים מדם.
 
לצד הביצוע של השניים בולטת בעבודה המרגשת הזאת תרומתו של אָבֶּל סאבדרה שעיצב את התפאורה המרתקת בפני עצמה, את האבזרים שמרכיבים אותה, ואת התאורה המכשפת ועוצרת נשימה בביצועו הרגיש והמדויק של אסי גוטרמן.

העיצוב כולו, עם מגע קל של הומור, אבל בעיקר עם השראה נהדרת, הוא השחקן השלישי, או אפילו להקת השחקנים, שהופכים את המופע ליצירה מקורית ועשירת-מבע. 

"חלקות גן העדן", ברזיל (מקור: אתר פסטיבל קליפה אדומה)

עם בובות ובלעדיהן 
 
הקבוצה האורחת האחרת שהשכילה לבטא את האנושיות מבעד לאתגר האמנותי הייתה קבוצת PATHOSFORMEL מאיטליה, הנחשבת לאחת הקבוצות המובילות של תאטרון חזותי בארצה. מייסדיה דניאל בלנגה גובאי ופאולה וילאני הביאו לסוגת התאטרון החזותי את המשמעות הייחודית של דרך הביצוע האנושית לרעיונות חזותיים, מופשטים או מוחשיים.
 
במסגרת הופעתם הם העלו שתי יצירות, "ביישנות העצמות", ואחריה "הפרבר הראשון".  ביצירה הראשונה מתרחש מסע של תגליפים-תבליטים הנגלים מבעד למסך לבן מואר ומתוח, ששני היוצרים המופלאים מסמנים אותם מאחור, ובעשרים אצבעותיהם מופיעים חלקי גוף ואף דמויות, כאלה שרומזות אל תרבויות קבורה עתיקות. האור החזיתי יוצר צללים והתנועה, הבאה ונעלמת, מקבלת תחושה של עולם הולך ונעלם.
 
ביצירה השנייה, "הפרבר הראשון", מצטרפים אל גובאי שניים - סימונֶה בזאני וג'יובאני מרוקו שמניעים ומפעילים שלוש בובות של שלדי אדם, בגודל טבעי. העלילה הלא שגרתית של המופע הזה מעוצבת דרך התנהלותם של השלושה, עם הבובות ובלעדיהן. הם קובעים את התנוחה הרצויה ואת השינויים בה, אך בה בעת הם עצמם נקראים למבע-תנועה משל עצמם.

"הפרבר הראשון", איטליה (מקור: אתר פסטיבל קליפה אדומה)

הם נעים בשקט, כמעט מרחפים, וכל תנועה מדודה ומדויקת מחייבת שליטה כפולה באברי הבובה, שלעתים מתעקשת,  ובמפעיל עצמו, שלעתים מתאחד עם הבובה לגוף אחד, ולעתים נח לצידה כממתין לקריאתה לבוא ולעזור לה לשנות תנוחה או מיקום. אלה הם רגעים שבהם האמנות מגיעה אל שיאי העומק של המשמעות המתקיימת בכל פעולה.
 
לסיכום: שתי קבוצות משתי ארצות ותאטרון חזותי שנותן חומר טוב למחשבה ולהנאה מחוויית הביצוע האנושי.

רכישת כרטיסים