נשים נגד החברה
 
"ינופה" של ליאוש ינאצ'ק הצ'כי היא אחת מיצירותיו המבוקשות והשבות אל בימות האופרה לצדן של "קטיה קבנובה", “השועלה הערמומית הקטנה" ו"מקרה מקרופולוס". בישראל הועלו בעבר שלוש האופרות הראשונות, ועתה מחזירה האופרה הישראלית את יצירת המופת האנושית "ינופה" אל הקהל, שרבים ממנו זוכרים לה את חסד הפקתה המצוינת שהועלתה ב-1993.
 
ההפקה החדשה המוגשת עתה היסטורית קצת יותר. היא נוצרה עבור פסטיבל האופרה בגליינבורן ב-1989, ושבה והועלתה שם כמה וכמה פעמים במהלך עשרים שנה, ואף צולמה לדי.וי.די, ונחשבת להפקת-מופת.
 
ינאצ'ק כתב את האופרה במהלך עשר שנות המעבר מהמאה ה-19 למאה העשרים והיא הוצגה לראשונה ב-1904. העלילה, על פי מחזה מאת גבריאלה פרייסובה, שמה במרכזה שתי נשים המתייצבות בהתנהגותן ובהחלטותיהן כנגד חברה כפרית שמרנית. המוזיקה מסמנת את המעבר של סוגת האופרה אל הריאליזם, וככזו היא שוטפת, מתפרצת במערכה הראשונה, נרגעת ולירית במערכה השנייה, ודרמטית עם נגיעה קלה של הומור מלעיג במערכה השלישית.
 
העלילה מתארת סיפור אהבה בין ינופה ושטווה שעולה על שרטון, כאשר ה"קוסטלניצ'קה” (שמשית הכנסייה), שהיא אמה החורגת, מונעת את נישואיהם בגלל שתיינותו של הצעיר. מנגד מאוהב בינופה אחיו החורג של שטווה לאצה, שבהתפרצות קנאה שורט את לחייה של ינופה. שטווה מאבד את העניין בצעירה שכבר אינה יפה בעיניו, ואינו יודע כי היא כבר נושאת ברחמה את פרי אהבתו.
 
מחשש שהחברה תנדה את ינופה מסתירה אותה הקוסטלניצ'קה בביתה, ואחרי הלידה היא מזמנת את שטווה כדי לממש את הנישואים, אך זה כבר מאורס לבתו של ראש העיר. בייאושה היא מציעה את ינופה ללאצה, וכדי לאפשר את נישואיהם היא מחליטה להטביע את התינוק בן השבוע מתחת לקרח במבשלת הפועלים.
 
השידוך בין ינופה ללאצה מוביל אל טקס נישואין משפחתי, אך כאשר הזוג עומד לצאת לכנסייה מתגלה האמת על רצח התינוק. הקוסטלניצ'קה מתוודה על פשעה, וינופה סולחת לה על החטא שבא מתוך חרדה לגורלה. בני הכפר מנפצים את הבית בחמת זעם על הריונה של ינופה שלא מנישואין. לאצה שב ומכריז על אהבתו ונאמנותו, וינופה מבינה כי רק עמו תבוא אל המנוחה והמחילה.

"ינופה", צילום: יח"צ
 
עיצוב פסיכולוגי-מוזיקלישל הדמויות
 
את העלילה הזאת ביים ניקלאוס לנהוף, אחד הבולטים בבמאי האופרה באירופה, בתפאורה שמרנית, שמייצגת היטב את התקופה של ראשית המאה ה-20. אבל מעלת הבימוי שלו, שחודש כאן על ידי דניאל דונר, היא בעיצוב הפסיכולוגי של הדמויות, ובעיקר אלה של  הקוסטלניצ'קה וינופה, ושני האחים-החורגים לאצה ושטווה.
 
רגע מיוחד כזה מתרחש בכניסתה הראשונה של הקוסטלניצ'קה כאשר שטווה השתוי, חבריו ובנות הכפר חוגגים לאחר שהצליח להימנע מגיוס לצבא. כשהיא נכנסת העולם עוצר מלכת. רק המוזיקה מדברת, חזק ובוטה. היא הכוח המניע. היא המוסר. היא המטילה אימתה.  ואז במערכה השנייה, שכמעט כולה שלה, הוא מעצב נהדר את השכבות המורכבות של מאישיותה, בהיענות מלאה למוזיקה הנפלאה.

"ינופה", צילום: יח"צ
 
לנהוף מצליח גם בעיצובה של ינופה, מצעירה שאהבתה הובילה לחטא הראשון, לאם החרדה לתינוקה הצעיר, ונאלצת לקונן על מותו, ומיד אחר כך לגלות כי למעשה נרצח, ואחר כך לגייס את כל כוחותיה הנפשיים כדי לסלוח ללאצה שחיבל בפניה, לשטווה שבגד בה, ובעיקר לאמה החורגת שניסתה לגונן עליה ולהבטיח את אושרה.
 
ובעיקר, לנהוף יודע להיענות למוזיקה של ינאצ'ק ולתרגם אותם להתרחשות בימתית מרתקת, עם סממנים נכונים של עממיות ופשטות, לצד מהלכים דרמטיים חריפים, או רגעים של התבוננות של שתי הנשים פנימה אל נפשן הכואבת, וחוצה אל החברה המתעמרת.

 
הביצוע של ההפקה בת 22 השנים באופרה הישראלית שומר על החיוניות שהייתה לה מלכתחילה עם הישגים ברורים של הזמרים, מקהלת האופרה (בעיקר הנשים) והתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון תחת שרביטו של ג'ורג' פהליבניאן שהיה נמרץ מאוד במערכה הראשונה, לירי בשנייה, ודרמטי בשלישית.
 
אך את עיקר התשואות אני שומר לדליה שכטר, ישראלית החיה בגרמניה, וזו הופעתה הראשונה כאן. היא זמרת כובשת עם המצו-סופרן העשירשלה  ויכולת ביטוי מוזיקלי ומשחקי והיא יוצרת את דמות הקוסטלניצ'קה באנושיות מוגברת לעומת המקובל.
 
לצדה, ולא פחות ביכולת שירתה ומשחקה, זמרת הסופרן ברברה האבמן שמצליחה לעצב היטב את דמותה המיוחדת של ינופה. הטנורים יורמה סילבסטי, כלאצה, ואנדרו ריס כשטווה, משלימים מצוין את הרביעייה המרכזית של היצירה.

"ינופה" צילום: יח"צ
 
עוד ראוי לציין את אפרת אשכנזי כאשת ראש העיר ואת איילה צימבלר כבתם, המביאות את קו ההומור למערכה השלישית כשתי דמויות נוסח גוגול. ואחרון חביב, כרגיל, ולדימיר בראון הנהדר בכפל תפקידיו כמנהל הטחנה וכראש העיר – שאותם גילם בהצלחה באותה הפקה ראשונה של האופרה הזאת, לפני 18 שנים. 

רכישת כרטיסים