סיפור מוסר או טלנובלה יהודית

יעקב גורדין הוא המחזאי היהודי הפורה ביותר בכל הזמנים, ומאז 1891 כאשר כתב את מחזהו הראשון, בהשפעת ידידיו שחקני התאטרון האידי של ניו יורק אליה הגיע מרוסיה הצארית הוציא תחת ידיו כמאה מחזות, מקצתם אבדו, עד מותו ב-1909. כתיבתו נגעה בסיפורים אמיתיים או בעיבודים ליצירות של שקספיר, לסקוב, איבסן, שילר, טולסטוי ואחרים. המחזה הנודע ביותר שלו הוא "מירהל'ה אפרת".
 
תרומתו רבת ההיקף לתאטרון האידי ניצבת לצד תרומתם של שלום עליכם, מנדלי מוכר ספרים, שלום אש, יצחק בשביס זינגר, ברנרד מלמוד ופיליפ רות לעיצוב פני דורות של תרבות יהודית, ולהנצחת שפת האידיש. מחזותיו בודדים פרי עטו הועלו בתאטרון הישראלי בעברית, ואחד מהם הוא "אלהים אדם ושטן" שאותו כתב ב-1900, בהשראת "פאוסט" של גתה, עם כמה הצצות מעבר לכתף אל שלום עליכם. 
 
המחזה מספר על הערשעל, סופר סת"ם, העומד להשיא את פריידע, אחייניתה היתומה של פעסיע, אשתו, למוטל, בנו של אורג הטליתות. כשהאירוסין המוסכמים מגיעים לכלל מימוש מגיע לבית המשפחה  סוחר כרטיסי הגרלות, אוריאל מזיק שמו, שמצליח לפתות את הערשעל לקבל ממנו מתנה – כרטיס הגרלה, שיזכה אותו ב-50 אלף רובל, ובלי השקעה.
 
הפרס אכן נופל בחלקו של הערשעל, ועמו גם נוכחותו של מזיק כמנהל עסקיו. תחת השפעתו של זה, צעד צעד, ממיר הערשעל את האמונה, את הכינור שעליו היטיב נגן, ואת מוסריותו האנושית בהרפתקאות של ממון ושל תיעוש, ובמרכזן פתיחת בית חרושת לייצור טליתות.


"אלוהים, אדם ושטן" (צילום: ז'ראר אלון)

אביו הבדחן-שתיין לייזער רואה ואינו שותק, אך הערשעל דבק בהצלחה, גם במחיר כבד, ובהשפעת מזיק אף מחליט להתגרש מאשתו, שאחרי 20 שנה לא ילדה לו יורש, ולשאת תחתיה את פריידע, שנפשם הייתה קשורה קשר הדוק מילדותה.
 
המלודרמה משתלטת על הצד הרעיוני, ובגרסת תאטרון היידישפיל שאותה ערך, עיבד וביים מוטי אברבוך, הסיפור נראה כעירוב בין סיפור מוסר לטלנובלה יהודית. תורמת לכך בין השאר ההחלטה לוותר על הפרולוג – נוסח גתה, או נוסח איוב – של התערבות בין אלוהים לשטן על טיבו של האיש הטוב לייזער, ועל דבקותו באמונתו ובמוסריותו.

 
"אלוהים, אדם ושטן" (צילום: ז'ראר אלון)


עם זאת, יש בגרסה המקוצרת חומרים טובים שאותם אברבוך היטיב לביים, בתוך תפאורה מצוינת של סבטלנה ברגר, תלבושות יפות של דלית ענבר, תאורה אפקטיבית של מישה צ'רניאבסקי ומוזיקה נכונה של מישה בלכרוביץ.
 
אך בעיקר מי שעושים את ההצגה למעניינת הם שחקני התאטרון, ובראשם שלושת הוותיקים – ישראל טרייסטמן, במשחק מרוכז, ובעל נוכחות חזקה, מרשימה וטרגית כהערשעל, לורה סהר המצוינת בתפקיד אשתו פעסיע, ואורי קובלסקי המצחיק ומרגש בתפקיד לייזער, ה"שוטה" שמבין עניין.

"אלוהים, אדם ושטן" (צילום": ז'ראר אלון)


לצדם בולטים פנים חדשות, יחסית, של יובל רפופורט, מדויק, קר ומפתה בתפקיד אוריאל מזיק, אליאן דבאל-שור הנוגעת ללב בתפקיד פריידע, הילה רביב-צור המצוינת כאחותה ציפע, האנושית ולבבית, עופר גולן כאורג הטליתות חאצקל, עינת סגל-כהן כאשתו, וניב שפיר כבנם מוטל.
 
"אלוהים אדם ושטן" בגרסת היידישפיל היא הצגה ראויה, ומעניין יהיה לראות אם בהמשך נראה גם את "המלך היהודי", גרסתו של גורדין ל"ליר", או את גרסתו למחזהו של שילר "תככים ואהבה".