מאסטרו דניאל אורן, סולניו, התזמורת והמקהלה של האופרה הישראלית בהפקה מרתקת בכיכובה של הזמרת ג'סיקה פראט
אופרה טרגית מובהקת
הפופולריות של האופרה "לוצ'יה די למרמור" מאת גאטנו דוניצטי כרוכה בנסיקתן של שתי דיוות גדולות שגאלו אותן בשנות החמישים של המאה ה-20 ממדפי היצירות שכמעט ואין מעלים אותן על במה, אחרי ההצלחה הראשונית שלה מאתיים שנה לפני כן.
הדיווה הראשונה הייתה מריה קאלאס, שביצעה את התפקיד "ככתיבתו", לא קישוטים ותוספות, כפי שהיה נהוג בעבר לתפארתן של זמרות קולרטורה. אריית השיגעון הגדולה של לוצ'יה בביצועה היא אחד מהישגיה הגדולים, ועד היום נחשבת כאמת מידה לביצועיהן ולהצלחתן של זמרות המבצעות את התפקיד.
כמה שנים אחר כך נקשר לאופרה שמה של הזמרת האוסטרלית ג'ואן סאתרלד, שהופעת הבכורה שלה בתפקיד הזניקה את הקריירה שלה ועד מהרה כונתה "לה סטופנדה" (המדהימה). אז גם החלה מלחמת המעריצים הגדולה, מי מהשתיים טובה יותר.
עלילת האופרה, עם הליברית של סלוואטורה קאראמנו, מבוססת על הרומן "הכלה מלמרמור" מאת וולטר סקוט, שקיבל השראתו מפרק בהיסטוריה העקובה מדם של סקוטלנד. זהו סיפור של תככים בין שתי משפחות שעל מזבחן מתפתח סיפורה הטרגי של לוצ'יה שנאלצת לבגוד באהובה, ובלחצו המאיים של אחיה היא נישאת לאחר, שאותו היא הורגת על מיטת הכלולות. היא יוצאת מדעתה ומתה ועל קברה הטרי מצטרף אליה אהובה.
כן, עלילה אופראית טרגית מובהקת שמעלתה הגדולה היא המוזיקה רוויית הקסם והכאב שכתב דוניצטי. מצלילי הפתיחה ועד הסיום, למעט דואט האהבה בתמונה השנייה של המערכה הראשונה, שוררת על האופרה רוח כהה, נוגה. זו יצירה המשתייכת לסוגת הבל-קנטו, מרביתה קאמרית, ותפקיד המקהלה מזכיר את זה של המקהלה בטרגדיות היווניות.
הדים לרושם הגדול שהאופרה הזאת הותירה בשעתו מצויים בכמה יצירות ספרות והבולט בהן הוא הרומן "מדאם בובארי" של גוסטב פלובר. שם יש לאופרה השפעה ישירה על בחירתה הגורלית של אמה בובארי.
לוצ'יה דה למרמור (צילום: יוסי צבקר)
מעניינת כשלעצמה העובדה שדוניצטי השתמש במוטיבים חוזרים כך שנוצרה תחושה של רציפות גם בקטעי הסולו, הדואטים ובעיקר בשישייה של המערכה השנייה, הנחשבת להישגו הגדול ביותר באופרה הזאת.
מעבר לכך "לוצ'יה די למרמור" נחשבת כנקודת זינוק חשובה בקריירה של דוניצטי, ולעג הגורל קבע כי שנים רבות אחרי שהצליח לתת ביטוי מוזיקלי לשיגעונה של לוצ'יה, הוא אושפז בבית חולים פסיכיאטרי, לאחר שמוחו נפגע עקב מחלת העגבת. מספרים כי כאשר היה נעור מהזיותיו ומתעשת לרגעים מטירופו, היה מנצח בידיו ושר את אריית השיגעון הגדולה של לוצ'יה.
האריה הזאת הנמשכת כ-15 דקות - לא כולל מחיאות כפיים סוערות במהלכה ובסיומה – היא הרגע שהכול מחכים לו בדריכות. הן כשיא מרגש של היצירה, והן כמבחנה הגדול של הפרימדונה המגלמת את התפקיד.
ים עמוק של צלילים
בהפקה החדשה העולה באופרה הישראלית 13 שנים אחרי ההפקה הקודמת, יש כוכבת זוהרת מאוד, ג'סיקה פראט, שנותנת ביצוע מרגש ומושלם של ארית השיגעון תחת שרביטו של המאסטרו דניאל אורן, ובסיועה של מרגלית גפני, החלילנית של התזמורת הסימפונית הישראל ראשון-לציון.
קול הקטיפה שלה בקטעי הלגאטו החרישיים, סלסולי הקולורטורה המדויקים, והצלילים הגבוהים בשיאיהם הקפיצו את הטמפרטורות במשכן האופרה.
לוצ'יה דה למרמור (צילום: יוסי צבקר)
ליפי קולה כבר התוודענו בשתי המערכות הקודמות, וגם אם נראה היה כי פעמיים הפעילה עוצמה קצת מוגזמת בסיומות של אריות, היא הרשימה במוזיקליות המאירה, וביכולת ההבעה של המרקם הרגשי של המוזיקה. בתמונת החתונה ובתמונת השיגעון היא גם הוסיפה על כך משחק מרתק.
לדניאל אורן מגיע הקרדיט הגדול על הבאתה לכאן (הוא עשה זאת כבר כשניצח על האופרה "היהודייה") יחד עם קבוצת סולנים מצוינת, בראשם זמר הטנור סלסו אלבלו, כאהובה של לוצ'יה, קרלו סטריולי ככומר ריימונדו, יונוט פאסקו כאחיה אנריקו, והישראלים המצוינים, יוסף אבידן כארתורו, החתן, איילת צימבלר כאליסה, בת לווייתה של לוצ'יה (שביצעו היטב את השישייה הגדולה) וגיא מנהיים המרשים כנורמנו, יד ימינו התככן של אנריקו.
אך בעיקר, אורן שב והראה את יכולתו לתרגם את המוזיקה הכתובה לים עמוק של צלילים, לפענח את גוניהם, לרכך או להדגיש את תנועת גליהם, לשיר את המלודיות ולרגש בריתמוס המתגבר ברגעי הסערה. התזמורת נענתה לו באותה התלהבות שהקהל האזין לו, וכמוה גם מקהלת האופרה שהוכנה היטב על ידי מנצחה ישי שטקלר (שגם ינצח על האופרה בכמה תאריכים).
כמו המבצעים כך גם הפן הבימתי עמד באמת המידה המוזיקלית שאורן הציב. מדובר בהפקה שיובאה מבית האופרה של אוביידו, בירת מחוז אסטוריאס בצפון ספרד. הבימוי מתרכז למעשה בניצול מובנה של עיצוב הבמה – אולם קשתות גדול שמצופה לוחות מתכת בוהקים (שהחזירו אור פנסים מסנוור לצדו הימני של האולם), ובשתי תמונות מרכזיות הקיר האחורי נפתח וחושף משטח לבן גדול ובוהק (שהאיר את היושבים באולם וביציע וסנוור רבים מהם).
לוצ'יה דה למרמור (צילום: יוסי צבקר)
בתמונת החתונה נצבע ההיכל הכהה באדום כאשר בנוסף לתאורה מכוסים הבמה כולה, שולחן האורחים והספסלים ביריעות בד אדומות גדולות, שהיו כמובן הרמז הגלוי לתוצאות הטרגיות הממשמשות לבוא יחד עם החתן, ואחר כך של אהוב הנבגד. הבד שכיסה את הבמה משמש היטב את הבמאי גם בתמונת השיגעון.
מעצב התאורה עשה בדרך כלל מלאכת מחשבת (למעט הסינוור שניתן למנוע בהופעות הבאות) ששיאה בתמונת החתונה, וכמוהו גם מעצבת התלבושות, אם נתעלם מכך שלוצ'יה לבשה מה שנראה כשמלת כלולות לבנה כבר במערכה הראשונה.
עוד לפני שעלה המסך על הבכורה של "לוצ'יה די למרמור" באופרה הישראלית כבר נוספה הופעה תחת לחץ הקהל על הקופה. עצתי לכם לא לוותר ולנסות למצוא כרטיס פנוי – דניאל אורן, הזמרים, התזמורת והמקהלה לא יאכזבו אתכם.
13/03/2012
:תאריך יצירה
|