הדויטשה תאטר של ברלין מפתיע עם מחזה אפיזודי המתאר להפליא רקמת חיים שאולים או גנובים בגרמניה בת ימינו
מבעד לעננה יש גם תקווה
העולם שמתארת דיאה לוהר, אולי החשובה במחזאי גרמניה כיום, מורכב מבני אדם שחייהם תלויים על בלימה. הקהל הישראלי שמוצא איכות אמנותית בפרינג' התוודע אליה ב"אדם גייסט" שהועלה בהצלחה מיוחדת בתאטרון תמונע בבימויה של לילך דקל-אבנרי.
מי שראו אותה לא הופתעו ממה שלוהר הכינה להם בהצגת "גנבים" של התאטרון הגרמני ברלין שהועלתה במוצאי שבת ואמש בתאטרון הקאמרי, בשיתוף עם מכון גתה ישראל. מי שהתוודעו אליה בשתי ההצגות, ויצאו מהן בתחושה של חוויה מיוחדת, ודאי ימשיכו את ההיכרות הראשונה בהזדמנויות הקרובות עם "אדם גייסט".
בעוד שבמחזה הקודם מתוארת אודיסאה טרגית של גרמני צעיר, ב"גנבים" הסיפור מתאר אפיזודות מחייהם של אנשים שונים, זוגות זוגות, שמרגע מסוים מתפתחים מפגשים מפתיעים ביניהם. הבדל אחר הוא שברגעים רבים נראה כי זו קומדיה קלילה, שברגעים רבים משיקה לעולם האנושי של חנוך לוין.
כך לפחות, בסיוע התחושה הזאת שנעורה בי שוב ושוב, צלחתי את המסע המפותל של ההצגה המופתית לכל אורכן של שלוש השעות וחצי שלה (כולל הפסקה קצרה אחרי שעתיים). וכך יכולתי להבין את פשר המחזה המתאר אנשים שחיים בגניבה, נזהרים, נחבאים, כמעט מתנצלים שהם שם, או מגלים שמבעד לעננה הכבדה יש גם מצב של תקווה.
עלילות האפיזודות נפתחות עם סוכן ביטוח, פין, שפוקח את עיניו בוקר אחד ויודע שהוא לא רוצה יותר לקום לעולם. באפיזודה נפרדת, אחותו לינדה מספרת שראתה זאב ומקווה שהמרחצאות החמים שלה, הנמצאים על סף פשיטת רגל, ימוקמו בקרוב באתר של שמורת טבע. ובבית האבות הסיעודי, אביהם ארווין היה רוצה פעם אחת לנהל שיחה נורמלית על מזג האויר או על אסטרולוגיה.
במקום אחר, מוניקה, עובדת בסופרמרקט, משוגרת על ידי הבוס שלה אל מעבר לגבול, להולנד, שם תקבל משרה בכירה והעלאה במשכורת. בעלה תומס, שוטר, יצטרף אליהם עם בנם כשתתבסס.
ובבית אחר, במקום אחר, בני הזוג שמידט חיים בתחושה שמישהו צופה בהם מבעד לחלון ביתם. חיה או אדם? כשזר מפתיע ייכנס לביתם וישהה בו כמה ימים הם יתוודעו מחדש אל עבר מטושטש. האורח הזה הוא יוזף שיצא לחפש את אביה של מירה, אהובתו הנושאת ברחמה את התינוק שהוא אביו.
אירה דוידוף המבוגרת מגיעה למשטרה בבקשה שיאתרו את בעלה שיצא מהמלון שבו התאכסנו ונעלם בלי להשאיר רמז. אחר כך תגיע אל תומס השוטר, שמשבר מתחולל בינו לאשתו מוניקה, גם גבי הצעירה שנסעה עם ריינר לסעודה מפתיעה עם סגן שר, אבל בדרך מתרחשת ביניהם תמונה אלימה ששורשיה בהלוואה שנתנה לו והוא אינו יכול לפרוע.
"גנבים", צילום: יח"צ
טחנת הזמן והמקום
גורלות נחרצים. פין מתאבד. יוזף נרצח. תומס מתגרש ומיואש. אבל לוהר פותחת דלת חדשה למירה, שתגדל את הילד שלא יזכה להכיר את אביו, אירה תבין שהמתינה לשווא 43 שנים לשובו של בעלה ותמצא במקומו את ארווין הזקן, ובתו לינדה תמצא את ניחומיה בחיקו של ריינר, שהיה ידידו הטוב של אחיה המת, ואף נתן לו בשעתו סכום נכבד להשקעה, הכסף שלווה מגבי, ואבד.
מה שמייחד את האפיזודות השונות – שהקשר ביניהן נוצר בהדרגה מתאחרת – הוא השפה הפשוטה, הטבעית שנהנית מהנוהג הלשוני המרכז-אירופאי של דיאלוגים המתנהלים בגוף שלישי. כך לוהר מצליחה לכתוב בוירטואוזיות מונולוגים ודיאלוגים שיש בהם מרקם של סיפור ובו בזמן התרחשות מציאותית. המצבים מתגלגלים בתוך עצמם, ואט לאט נמהלים ומתמזגים, וסימני דרך לשוניים וסיפוריים מקבלים את התפנית הדרמטית או הקומית.
"גנבים", צילום: יח"צ
מי שהופך את המחזה להצגה מרתקת הוא הבמאי-תפאורן אנדריאס קריגנבורג שהעמיד את האפיזודות על מדפים של גלגל טחנה ענק, המעביר את ההתרחשויות ממקום למקום, כשהדמויות נקראות לשמור על שיווי משקל, להיתלות, להידחף, או להיבלע בהתאם לתנועה ולמצבים השונים.
פעם המדף הוא חדרו של פין, פעם הוא רכס הר גבוה, לפעמים צריך להדביק עליו פוסטרים של חלון או של ריהוט, לפעמים השחקנים דוחפים בעזרתו ריהוט.
התוצאה הרעיונית של המצבים החזותיים שנוצרים על מדפי גלגל הטחנה, ביניהם או מתחתם, היא תמונה של חיים ארעיים, תלויים, נשחקים, מתגנבים ונמלטים. חיים של עמידה מול פחד שיהיו לשווא או נטולי משמעות. חיים שמתקיימים על פי חוקיות סמויה, שאפשר, אפילו רצוי, גם לראות את המצחיק והמגוחך בעליבותם.
מחזה, בימוי ומשחק נפלא של צוות מושלם. וביחד הם משיקים נפלא לעולמו הבימתי המוכר של חנוך לוין.