בגרסת תאטרון הספריה למחזה המוכר יותר כסרט מצליחים השחקנים לכסות על החסר במחזה ובבימוי
שקרים, בגידות ואהבה
המחזה "קרוב ללב" מאת פטריק מארבר מוכר לרבים כסרט הקולנוע המוערך של מייק ניקולס בכיכובם של נטלי פורטמן, ג'וליה רוברטס, ג'וד לאו וקלייב אוון.
לבושתי, אולי, לא ראיתי את הסרט, ועל כן אני פטור מההשוואה המיותרת ממילא בינו לבין הצגת תאטרון. מה גם שבראשית היה המחזה והוא זה שמועלה עתה בתאטרון הספריה, בתרגום חי מצוין של יהונתן גפן, בבימויו של גילי אמיתי ובכיכובם של ארבעה מבוגרי בית צבי בעשור החולף.
יש במחזה הזה יותר מזיקה מקרית למחזות כמו "חיים פרטיים" של נואל קווארד, “בגידה" ו"המאהב" של הרולד פינטר, או לרומן "יחסים מסוכנים" של דה לאקלו.
עלילתו מתארת מערכת יחסים מעורבלת בין ארבעה זרים שפגישות מקריות יצרו ביניהם זיווגים ואלה בתורם הוליכו לזיווגים חליפיים בסדרה של בגידות הדדיות, שקרים, וגם של אהבה, לפחות לפי הצהרות חוזרות ונשנות של הבוגדים והנבגדים.
העלילה מתרחשת במהלך כארבע שנים, אך למעט פעם אחת לא נמסר במפורש כמה זמן חלף מהפגישה הראשונה בין בני הזוג הראשון ועד הסיום. בסדרת תמונות קצרות שהצופים אמורים לפענח את פרקי הזמן שחלפו ביניהן, המחזה מתאר את מהפכי היחסים הרומנטיים, התשוקות האמיתיות או המדומות, את מבוך השקרים ואת האמיתות המדומות ומוליך לסיום שיש בו ביטוי לבדידות הגזורה לדמויות בנימה צ'כובית של מוכרחים לחיות.
"קרוב מידי" (מקור: אתר בית הספר לאמנויות הבמה "בית צבי")
ארבע הדמויות במחזה הן אליס - מלצרית שהייתה בעבר חשפנית במועדון לילה; דן - עיתונאי אפור שמשתמש בסיפורה לכתיבת ספר; לארי - רופא עור שממהר להתאהב ולכבוש; אנה - צלמת שמתפתה לאהבה ולא מהססת לבגוד בה. מארבעתם רק אליס, הצעירה ביותר, מתפתחת מבחינה דרמטית, אך גם בדמותה כמו בשלושת האחרים, ובמחזה, רבים החורים הדרמטורגיים.
זה מחייב בימוי המתמקד בעיצוב מהותי של הדמויות, בעיבוין ובהנמקותיהן. למרבה הצער מה שחסר במחזה בתחום הזה חסר גם בבימוי של גילי אמיתי, שהתמקד בהחצנה של משחק היחסים.
אבן הנגף שהכשילה אותו היא בעיקר התפאורה של לירון מנקין שאילוציה קטעו את הזרימה החלקה מתמונה לתמונה, ואת הפיתוח של הדמויות. המוזיקה היפה של אפי שושני ריככה את המעברים, ועיצוב הווידאו של ירון אתר שכלל מעט את התפאורה, אך גם התאורה של דולב ציגל לא יכלה להעלים את המגושם והמכביד בה.
למזלה של ההצגה ארבעת השחקנים הצליחו לכסות על החסר במידה רבה והתגברו על הקיטוע הבימתי המעכב את מהלך הדברים.
"קרוב מידי" (מקור: אתר בית הספר לאמנויות הבמה "בית צבי")
בתפקיד אליס זהרה מהרגע הראשון בת חן סבג, באנרגיה סוחפת, וברגישות כואבת, בהתפרצויות של לבה ובשתיקות חודרות. יעל לוין, כאנה, עיצבה היטב דמות קרה, מחושבת, שהצתה קלה מערערת את שלוותה וגוררת אותה להרפתקה חדשה.
אבירם קליך היה טוב כדן, היחיד שבאמת זקוק לאהבה אך אינו יודע איך לטפח אותה, וגם לא איך לבגוד או לשקר. הוא הצליח לגעת בדמות בעיקר ברגעי השבירה. שי אגוזי היה מאופק בדרך כלל בתפקיד לארי, וגם הוא היה במיטבו באותם רגעים שבהם נפתח אשנב לסערה הרגשית או המינית שלו.
בסיכומו של דבר, ארבעת השחקנים הצליחו לגבור במידה רבה על הפערים והחסרים ומצליחים לתת חיוניות יפה למחזה, המציג תמונה בת זמננו של יחסים מעוקרים.
04/04/2012
:תאריך יצירה
|