פסטיבלים - "ממילא או-טו-טו אנחנו נפגשים"

אחרי 3 מחזות שביימה ואינספור תפקידים עם גדולי המחזאים, ג'יטה מונטה לא מתגעגעת

בימים אלה עולה על במת תיאטרון החאן המחזה "סיפור של אהבה ומזל", בבימויה, השלישי במספר, של ג'יטה מונטה.

המחזה הוא קומדיה של טעויות שכתב מחזאי המאה ה-18 מאריבו, והיא עוסקת ביחסי אדונים ומשרתים לפני פרוץ המהפכה הצרפתית.

"מלחמה טובה, ששווה להשתתף בה"

מונטה, אחת השחקניות הגדולות של התיאטרון הישראלי, עלתה לארץ בגיל 24 מרומניה, והתקבלה באופן כמעט מיידי כשחקנית בתיאטרון חיפה. עד היום כיכבה בעשרות מחזות ישראליים, קלאסיים ועכשוויים, ולפני שלוש שנים החלה לעסוק בבימוי.

איך קרה שהתקבלת לתיאטרון הישראלי בתחילת דרכך, ללא היכרות עם השפה, התרבות והניואנסים המקומיים?

"אני פשוט שחקנית טובה והיה לי מזל. בעיית השפה אכן היתה לא פשוטה. הייתי צריכה להשקיע המון. אבל באופן מפתיע, הקהל בארץ דווקא סבלני ויש יותר קבלה של מבטאים מכל הסוגים. התיאטרונים והקהל גילו כלפי הרבה סלחנות וסבלנות".

שיחקת עם הישראלים הגדולים ביותר, כמו נסים אלוני וחנוך לוין, לצד מחזות קלאסיים ועכשוויים. איך התיאטרון בארץ נראה לך היום?

"באמת התמזל מזלי ושיחקתי תפקידים נהדרים ברפרטואר הקלאסי והמקומי. הכי בולט כמובן הוא חנוך לוין. העניין הוא שבקלאסיקה האמיתית, כמו שקספיר, חוזרים פה כל הזמן על אותן הצגות: 'אותלו', 'רומיאו ויוליה' ו'המלט', ולא עושים דברים אחרים. יכול להיות שהם מנסים להשתפר במה שהם יודעים לעשות, אבל אלה לא הדברים היחידים ששקספיר כתב. צריך לקחת בחשבון גם את הבעיה המאוד קשה של התרגום לעברית, לא תמיד זה נופל בידיים טובות. זו מלחמה מתמדת, אבל מלחמה טובה, ששווה להשתתף בה".

צילום: יעל איתן - אתר החאן

המעבר לבימוי אומר שוויתרת על המשחק?

"זה שלוש שנים שאני מביימת בחאן ומדי פעם ממשיכה לשחק בהצגות. לא עשיתי החלטה להפסיק לשחק, זה תלוי ברעיונות ובפרטנרים, וברור לי שאני אשתתף במשהו שיגרה לי את הדמיון. בכל מקרה, המעבר לבימוי לא קרה לי בן-לילה. עבדתי לקראת זה.

"הצעתי למיקי גורביץ, מנהל תיאטרון החאן, לביים את המחזות הפוליטיים של פינטר, והוא חיבק את הרעיון. בעצם למדתי תוך כדי עבודה, וכך נוצרה ההצגה הראשונה שביימתי, 'סדר עולמי חדש'".

"תהליך של בדיקה והתלבטות"

המחזה האחרון שביימה, "משחק של אהבה ומזל", כמעט שלא הוצג בארץ. מונטה מסבירה שאין שום מקריות בבחירה הלא-שגרתית שלה. "הבחירות שאני עושה הן תמיד תהליך של בדיקה והתלבטות עד שמגיעים לרעיון הנכון. ככה קרה עם 'סדר עולמי חדש' וגם עם המחזה השני שביימתי, 'מולי סוויני'.

"חשוב לבחור במחזה טוב – שיהיה מעניין, שתהיה בו אמירה, שיהיה מרגש, מסקרן, פתוח ומאפשר לדמיון לעוף. בסופו של דבר כל המחזות הטובים עוסקים באותם נושאים: חיים, מוות, אהבה ובגידה.

"הבחירה במאריבו, לדעתי, מאוד מוצלחת, בעיקר משום שמאותה תקופה מציגים בדרך כלל את מולייר, שהוא הרבה יותר נגיש וזמין לקהל, בעוד שמאריבו הרבה יותר מעניין, מסקרן ומאתגר, ויותר קרוב בסגנון שלו לקומדיה האנגלית, לשקספיר, מאשר למולייר".

דורי פרנס ממלא תפקיד כפול בהפקה, של מתרגם ומוזיקאי. איך זה בא לידי ביטוי?

"קודם כל היה לי חשוב לתרגם את המחזה משפת המקור, מהצרפתית, שזה משהו שדורי יודע לעשות מצוין. לגבי הצד המוזיקלי, בעצם הכרתי אותו כמוזיקאי ומלחין, הוא ליקט את המוזיקה גם ל'סדר עולמי חדש'. במחזה הזה הוא כתב מוזיקה לכל הקטעים שהשחקנים חושבים ולא אומרים. החלטנו כאן להפוך אותם לקטעי שירה, שדורי כתב בהצלחה גדולה".

"סיפור של אהבה ומזל" (מקור: אתר החאן)

איך הקהל מגיב לקלאסיקה הזאת?

"הקהל, מבוגרים וצעירים כאחד, מגיב באופן יוצא מגדר הרגיל. הם צופים בהקשבה ובאהדה ויוצאים עם חיוך גדול ובשמחה".

"בית זה בית ועבודה היא עבודה"

תיאטרון החאן הוא הבית שלך היום, כמו שפעם היה הקאמרי?

"בית זה בית ועבודה היא עבודה. אפילו הדירה שאני גרה בה היום היא בקושי בית בשבילי. החאן הוא מקום שבו מאפשרים לי ליצור, וזה לפעמים אפילו יותר מבית. גם בקאמרי הרגשתי בית כשהייתי קרובה לחומר האנושי ולאנשים שבו. בחאן אני עובדת עם הצוות הכי טוב שקיים, יוצרים ובני-אדם כאחד. השחקנים שעובדים בתיאטרון עושים עבודה יוצאת מן הכלל: תמר אלקן, לירון ברנס, יואב היימן, אריאל וולף, נילי רוגל וארז שפריר. וכמובן המעצבים שעבדו איתי, פולינה אדמוב על התלבושות, רוני כהן על התאורה והמוזיקאי ייבגני לויטס".

הריגוש של הבמה, כשחקנית, לא חסר לך?

"אני עדיין משחקת וזה מה שאני אוהבת ורוצה לעשות. המשחק הוא חלק ממני ואני שחקנית טובה, אין לי שום כוונה להזניח את התחום הזה".

בקשר לבימוי, מה המאוויים שלך והרצונות לעתיד?

"יש לי לא מעט רעיונות של מחזות שהייתי רוצה לביים, כמו צ'כוב, מרלו, יש כל מיני רעיונות. הייתי מאוד שמחה גם לביים מחזה של ניסים אלוני או חנוך לוין".

סיפור-של-אהבה-ומזל-02.jpg

"סיפור של אהבה ומזל" (מקור: אתר החאן)

את מתגעגעת לחנוך לוין?

"האמת היא שאני תמיד מתגעגעת לדבר האחרון שעשיתי ולאנשים האחרונים שעבדתי איתם. געגועים לחנוך לוין? בשביל מה להתגעגע? ממילא או-טו-טו אנחנו שוב נפגשים".