חלקו הראשון של מחזה האיידס מאת טוני קושנר מרגש ורב עוצמה בהצגה החדשה של תאטרון תהל
מחזה אפוקליפטי עם תקווה
שש שנים עברו מאז שטוני קושנר העלה ב-1987 בסן פרנסיסקו את חלקו הראשון של המחזה "מלאכים באמריקה – פנטזיה גאה על נושאים לאומיים" עד שהתאטרון הקאמרי העז והעלה אותו בהפקה מרהיבה בהאנגר-רידינג, בבימויו של שמואל הספרי, שהיה אז מנהלו האמנותי של התאטרון, ובתרגום של איתן בלום.
ב-1992 השלים קושנר את חלקו השני של המחזה, והנוסח השלם והארוך (כשבע שעות) זכתה בהצלחה בלונדון, ברודווי ובמרכזי-תאטרון אחרים, וב-2003 הופקה מיני-סדרה לטלוויזיה עם שלל כוכבי הוליווד וברודוויי. בדרך קטפו קושנר וההפקות פרסים רבים בהם הפוליצר, והמחזה נבחר ב-1998 כאחד מעשרת המחזות הטובים של המאה ה-20.
"מלאכים באמריקה" המוגדר כמחזה אפוקליפטי מתרחש באמצע שנות ה-80, כשהאיידס התגלה לראשונה כמגפה שזוהתה עם ההומוסקסואליות ההדוניסטית ששררה בארה"ב. בבית הלבן ישב אז הנשיא רונלד רייגן, כמייצגה המובהק של השמרנות שנגיף האיידס איים עליה, ובהדרגה חשף את החברה האמריקאית לתובנות חדשות שערערו על תפיסות של דת, חברה ומגדר.
העלילה מתארת שלוש מערכות יחסים זוגיות מורכבות המשתרגות ביניהן ויוצרות רקמה אנושית מורכבת. הזוג הראשון הוא של שני הומוסקסואלים, פריור החולה באיידס בן זוגו היהודי והמתוסבך לואיס, הנקרע בין אהבתו לבין אי יכולתו להתמודד עם הגסיסה, שבמהלכה פריור הוזה שיחות עם מלאך שמשנות את תפיסתו על העולם, על מלאכים ועל העולם שמעבר.
אלי דנקר וגיל וייס, צילום: קרן טליאס
הזוג השני הוא ג'ו, עורך דין מורמוני ואשתו הרפר, שאי יציבותה הנפשית מפגישה גם אותה עם המלאך, ואל ההכרה כי יחסיה המעורערים עם בעלה נובעים מהיותו הומוסקסואל בארון, ומכוונתו לעבור לוושינגטון ביוזמתו של רוי כהן, עורך דין יהודי רב השפעה ומושחת.
כהן, הוא דמות היסטורית נודעת בתולדות השנים החשוכות ביותר בארה"ב שלאחר מלחמת העולם השנייה. הוא היה עוזרו של הסנטור מק-קארתי, צייד הקומוניסטים, ואחר כך עוזרו של ריצ'רד ניקסון, והיה דמות מפתח בהרשעתם של אתל ויוליוס רוזנברג ובהוצאתם להורג כמרגלים.
גם כהן הוא הומוסקסואל בארון, פעיל נלהב של מין מזדמן, והאיידס מחלחל בגופו. הוא נכשל במאמציו לפתות את ג'ו להיות שליחו לדבר עבירה במסדרונות החוק של וושינגטון, וגם לאמץ אותו כ"אב".
המשבר בבית ורתיעתו מהפעילות הבלתי חוקית בעליל של כהן הם הרקע לפגישתו הלא כל כך מקרית של ג'ו עם לואיס. סיפור האהבה המתפתח ביניהם הוא נקודת התקווה במחזה, המעניקה לשניים הזדמנות חדשה, ומביאה את לואיס לצאת מהארון.
הצגה מהודקת מרגשת
את העלילה המפותלת על אירועיה הקודרים מעשיר קושנר בדיאלוגים נפלאים, שלטובת ההצגה בת ימינו, קוצרו אמנם, אך שמרו על הניחוחות המיוחדים ובעיקר על ההומור הדוקר שמאפיין את מרבית הדמויות הנקלעות לדרמה המשולשת.
למרות שאותה הפקה ראשונה של הקאמרי התקבלה אז בתגובות מעורבות ולא האריכה ימים התברר כי גם אצלנו זכה "מלאכים באמריקה" להפקות חוזרות, בתאטרון באר שבע ובתאטרון העירוני חיפה, ולפני חמש שנים הוא שב והועלה לרגל יום האיידס הבינלאומי, בתאטרון הספריה-בית צבי.
גיל רשף ואביהוד תדהר, צילום: קרן טליאס
והנה בימים אלה חוזר לבמה הישראלית החלק הראשון (שנשא במקור את שם המשנה "המילניום מגיע", והחלק השני נקרא "פרסטרויקה") בהצגה המתקשרת במישרין לאותה הפקה אחרונה, ולאירועי שבוע הגאווה בימים אלה אצלנו.
את שני ההקשרים האלה מקיימת קבוצת התאטרון הצעיר "תהל" (ר"ת של תאטרון הומו-לסבי) שנוסדה לפני כשנה וחצי על ידי בוגרי בית צבי ומנהלו הקודם גרי בילו ז"ל. הצגתה הראשונה הייתה "בעקבות הזמן האבוד" של מרסל פרוסט בגרסה בימתית של הרולד פינטר.
שלוש הצגות נוספות הועלו אחר כך, אך את התנופה הגדולה העניקה לקבוצה ההפקה החמישית המצוינת של "סיפור אהבה בשלושה פרקים" שהועלתה במרכז הגאה בתל אביב ואומצה כראוי על ידי תאטרון הספריה, ושם היא ממשיכה לרוץ בהצלחה.
עתה חזרה הקבוצה למרכז הגאה בגן מאיר עם גרסה מצוינת מהודקת של החלק הראשון של "מלאכים באמריקה", עם התרגום המקורי הטוב והמעודכן של בלום, ובבימויה הרגיש של מאיה שעיה, שבעשור האחרון הייתה תסריטאית מצליחה של סדרות טלוויזיה רבות בעיקר עבורYES. לפני כחמש שנים גם הועלה בבית ליסין המחזה שלה "דולפינים" שרץ כ-300 פעמים.
הישגי בימוי ומשחק
שעיה, המביימת בבית צבי ובתאטרון הספריה, הצליחה להעמיד באולם הקטן של המרכז הגאה, ובהפקתה של נועה חמל, הצגה מרגשת, מצחיקה ברגעים הנכונים, ומכאיבה. ככל שהיא מתקדמת, ובעיקר במערכה השנייה, מתקבלת תמונה אנושית מורכבת על רקע העובדה שהגדרת האיידס כמחלה כרונית ונשלטת מהווה במקומות רבים – כולל אצלנו – היתר למין מזדמן ללא אמצעי מניעה, ובלי הבדל מגדרי.
הישגה החשוב ביותר של מאיה שעיה בהצגה הזאת הוא בעיצוב ההקבלות בין הדמויות כפי שהן מתבטאות היטב במשחק, שמגיע ברגעים רבים לשיאים מרתקים. היא מצאה חיבור מצוין אל קבוצת השחקנים, כולם בוגרי בית צבי, שבחרו ליצור לעצמם את מסגרת פעילותם ולא לחכות שהתאטראות הגדולים יחמיצו את כישרונם ואולי יתנו להם הזדמנות לחצות את הבמות שלהם.
סיוון קרצ'נר ואילנה באואר, צילום: קרן טליאס
ויש כאן שורה מרשימה של הישגי משחק מרתקים, ואפילו נדירים. אביהוד תדהר הוא פריור החולה, והוא מעצב בדקוּת נוגעת ללב את מהלך גסיסתו הפיזית והנפשית, את נטישת אהובו, ואת הייאוש המביא אליו את המלאך ה"מושיע". לצדו, ואחר כך במנותק ממנו, גיל רשף כלואיס שאינו יודע להתמודד עם מחלת אהובו. רשף מעצב ברגישות ולפרטיה כ"מחלה" סופנית את מהלך הנטישה שלו, ואת ההבנה כי בשיא כאביה דווקא היא מביאה אליו את תקוות האהבה החדשה.
גיל וייס מגלם את ג'ו המופנם, ומיטיב לעצב במשחקו את התהליך המורכב שהוא עובר בו זמנית, ובהקבלה – ההתלבטות המקצועית והאישית ביחס לרוי כהן, וההתחבטות הפנימית ביחס לזהותו המינית, וביחס לאשתו הרפר. את תפקידה מגלמת להפליא סיון קרצ'נר כאישה אבודה על חבל דק המתוח מעל תהום. משחקה הוא הישג נדיר של חדירה וחשיפה של מעמקי הנפש המדוכאה באמצעות מהלכים קומיים מובהקים.
אלי דנקר הוותיק בחבורה יוצר דמות מהפנטת של רוי כהן. הוא מבריק כמנוול מוחצן ברשות התורה. בה בעת משחקו חשוף ופגיע ביחס לעברו, והוא כובש בעיצוב ייאושו כהומוסקסואל מזדקן שלא זכה למנת אהבה, ומנסה לחפות על סופו המתקרב בעוד הזדמנות אחת למצוא אותה אצל ג'ו.
אילנה באואר מרשימה בעיצובה המפוסל, בזמרתה ובבשורותיה כמלאך המחבר בין קצוות העלילה. ורדי מוסקוביץ מביא במשחקו את מנת הסלפסטיק הדרושה בתפקידיו כרב המספיד את סבתו של לואיס, כמאצ'ו המחפש הרפתקה מינית, כשותף של רוי ובמיוחד כבליז הדראג קווין, המסור לפריור. תמר גוטמן טובה כאחות בית החולים ובעיקר כרוחה של אתל רוזנברג המגיעה לבשר לרוי כי בקרוב מאוד ייפגשו אי-שם בין המלאכים.
את התפיסה הבימתית של שעיה והמשחק המצוין משלימים התפאורה היפה, הנוחה לחילופי מיקומים ותמונות, והאבזרים שעיצב בן שי, התאורה המצוינת של אנדריי יודשקין, התנועה שעיצב שחר פרץ, אף הוא מחבורת הבוגרים, ובמיוחד המוזיקה המקורית של בועז שחורי, בוגר בית הספר רימון.
לסיכום, "מלאכים באמריקה" בגרסתה החדשה היא הצגה באיכות גבוהה שכדאי לראותה ולהבין דרכה כי אותם "נושאים לאומיים" אמריקאיים שטוני קושנר כיוון אליהם אינם רק פנטזיה גאה אלא מציאות שממשיכה להטיל את צלה וגם כאן.
06/06/2012
:תאריך יצירה
|