שאפתנות בריאה
 
פסטיבל המחול אינטימדאנס ה-13,  בניהולם האמנותי של נאוה צוקרמן ועירד מצליח, הוא אולי השאפתני ביותר מאז שקבע את מקומו בתמונת המחול הישראלי העצמאי, וכפי שמנהליו הגדירו את מהותו הרעיונית השנה הוא נועד לעשות חשבון נפש: בין לבין - בין זיכרון לשכחה, כולל המאבק ביניהם, ובעיקר הרגע שמצית את היצירה.
 
כפי שהם רואים זאת, "המודעות לזיכרון והניסיון להתמודד עם השכחה מחדדת אצל היוצר את הדו-שיח עם היצירה, את השאלות העולות בתהליך העבודה, את אופן הביטוי האמנותי ואת הכוונה". ואכן, בארבעת ימי הפסטיבל (כולל הערב), ניתנה הזדמנות ל-20 יוצרים – ובכללם ארבעה שהופיעו כאורחי הפסטיבל - להראות כוונות, לעתים במוצהר, ולא אחת בנרמז. 
 
הצפייה המרוכזת בכמות כזאת של יצירות חדשות, של יוצרים ותיקים ומוכרים, יוצרים צעירים שכבר זכו למוניטין, ויוצרים חדשים בצעדים ראשונים, היא אתגר בפני עצמו, וכמבקר אני מודה כי היא גם מטשטשת את יכולת הקליטה והאבחנה.
 
אבל החוויה השלמה היא זו שראוי לברך עליה, ולהצביע על שאפתנות בריאה של היוצרים – כוריאוגרפים, רקדנים, מעצבים, מוזיקאים, מפיק אחד – אמיר קסטרו, מעצב תאורה אחד – שחר ורכזון, וצוות גדול ומגוון שעמד לרשותם בשתי תכניות מורכבות שהועלו שלוש פעמים כל אחת.

התוצאה, בכללותה היא שמדובר בתמונה גדולה, מרתקת ברגעים רבים, פה ושם נהנית ממגע נכון של הומור, לעתים יש חוצפה בריאה, פה ושם נאיביות. ביצועים רבי השראה, רעיונות מקוריים וכל זה על מצטרף ליצירה גדולה על פי העיקרון שהשלם גדול מסך כל חלקיו.

שלי פלמון, אינטימדאנס 2012, צילום: גדי דגון
 
מבחן היצירות בהמשך הדרך
 
משום כך לא יהיה זה נכון להעריך ברשימה אחת כל יצירה בפני עצמה, לטוב או לקצת פחות מזה. מניסיוני אני יודע שביקורת טובה איננה נשכרת מהצורך לצמצם ולתמצת אותה ל-100-60 מילים, הכוללות ציון שמות רבים. קל וחומר התבוננות ביקורתית. גם הסתפקות בכמה ביקורות "טובות" תחטיא את המטרה ולו רק משום שהתעלמות מאחרות תיחשב כעלבון גדול מביקורת “רעה”.
 
אומר רק זאת, שלא כבתאטרון הישראלי, יוצרי המחול כאן מסתכנים בהציגם את עבודותיהם לביקורת כשהן יוצאות חמות מהסטודיו ולפני שנוצרה ההזדמנות לראות אותן במבחן ההופעה בפני קהל. היצירות שיעברו את התהליך המשלים, והיצירות הטובות ישובו אל הבמה, במסגרת זו או אחרת. זה יהיה המבחן הנכון שלהן, וזו גם תהיה ההזדמנות להתבונן בהן ולחוות דעה עליהן.

וכמו במפעלים קודמים ודומים, האזנה לדעת הקהל מגלה כי אין כמעט יצירה אחת שלא היו לה קהלים אוהדים ואפילו נלהבים. לפיכך אסכם כי את כל היצירות, המעולות ביותר וגם החלשות יותר אשמח לשוב ולראות בשבועות או בחודשים הבאים.

 
יובל גולדשטיין ועמר עוזיאל, אינטימדאנס 2012, צילום: גדי דגון
 
הערב יגיע המפעל המבורך לסיומו עם Cinema Moves, מופע שנוצר במקורו בציריך, שהוא אסופה מסקרנת של עבודות וידיאו-דאנס שאצר סשה אנגל ואשר נוצרו באיראן, עירק, לבנון, ארה"ב וישראל.