שחקני החאן מצילים את המחזה האמריקאי על ברוך שפינוזה והחרם שהטילה עליו הקהילה היהודית
כפירה בעיקרי היהדות
חרמות ואיומים בחרמות הם עניין כמעט יומיומי בישראל הארכי-חרדית, ומי שחי בירושלים נתקל בהודעות עליהם המופיעות בחוצות של אזורים רבים. לא עוד מאה שערים, או אפילו בית וגן. במידה רבה אפשר לומר כי הריבוי הזה מעיד על ירידת ערכו של החרם ועל הפיכתו לכלי נשק חסר ערך של ממש. ולא הזכרתי את החרמות התרבותיים, לכאן ולכאן, שיעילותם מפוקפקת לא פחות גם אם היא נשמעת חזק יותר.
בתולדות העם היהודי, מכל מקום, היה חרם אחד שהדיו ממשיכים להישמע 356 שנים אחרי שקהילת יהודי אמסטרדם הטילה אותו על ברוך שפינוזה בן ה-24. חטאו היה למעשה כפירה בעיקרי היהדות, כפי שבאה לידי ביטוי בתפיסותיו המהפכניות על מהות האלוהים ומעמד כתבי הקודש. לחרם היהודי התוספה גם התנגדותם של הקתולים והפרוטסטנטים, וכתביו ובראשם "אתיקה" הוחרמו על ידי הממשלה אחרי שמת.
התפיסה הנוצרית ביחס לדמותו ניצבת איתן במחזה "ירושלים החדשה" מאת דייויד אייבס, המועלה עתה בחאן הירושלמי בתרגומו של איתן בלום ובבימויו של סיני פתר.
"ירושלים החדשה" (צילום: יעל אילן)
המחזה מתייחס לחקירה שנוהלה נגד שפינוזה בקהילת תלמוד תורה ביולי 1656, תחת פיקוחו של חבר מועצת העיר, אברהם פאן פלקנבורח, שנהג כאינקוויזיטור הגדול שאינו בוחל בשיטות כדי להשיג את ההרשעה המבוקשת.
הטרגדיה של החרם
המחזה בנוי על טקסטולוגיה פילוסופית מעייפת ורק בחלקו האחרון בוקעת מתוכה גם תמונה אנושית. זה גם השלב שבו מתעוררת ההצגה לחיים דרמטיים, והשחקנים חושפים רגש וכאב שהוסתרו עד אז במה שיכול להיחשב כמסכת משעממת למדי. המחזאי לא למד דבר מ"גלילאו" של ברכט.
במרכזה של ההצגה, המוגשת בתפאורה יפה של בית הכנסת הפורטוגזי הישן, שעיצבה דנה צרפתי, ובתלבושות תקופתיות של דליה פן הלר, ניצב השחקן ויטלי פרידלנד שמצליח להחיות בקלילות את הטקסטים הרעיוניים, ובחלקה האחרון של ההצגה חודר אל מעבר להם וחושף באמצעותם את הטרגדיה של החרם.
"ירושלים החדשה" (צילום: יעל אילן)
מסייעים לו בכך איתי זבולון המצוין כחברו הצייר סימון דה פריס, ובמיוחד אריה צ'רנר, סמכותי כמורהו של שפינוזה, הרב מורטרה, רבה הראשי של אמסטרדם. שניהם, כמו פרידלנד, מגיעים אל שיא משחקם בחלקה השני של המערכה השנייה, כשהם מצליחים לבטא היטב את הכפילות הטרגית של יחסם לשפינוזה, כאדם וכפילוסוף-מורד.
יוסי עיני נוקשה למדי כפאן פלקנבורח ערמומי המבקש לרצות את הקהילה הנוצרית של העיר, ולשמור על הסיכום המאפשר ליהודי העיר לחיות בחירות המדומה שהוענקה להם. אבי פניני מגיש משחק היסטרי למדי כפרנס הקהילה החושש לגורלה, וכמוהו גם כרמית מסילתי-קפלן כאחותו של שפינוזה. אורטל אבנעים הייתה טובה כקלרה, אהובתו האפלטונית שכמו סימון בוגדת בו ברגעים המכריעים של "משפטו".
"ירושלים החדשה" (צילום: יעל אילן)
את ההצגה שסיני פתר ביים ביעילות עניינית מעטרות שתי תמונות בנוסח הקומדיה דל ארטה, עם מסכות מקסימות, שהעמיד צבי פישזון, ומוזיקה טובה לאוזן של נעמה רדלר. רוני כהן היטיב להעשיר את הבמה הקודרת בתאורה רמברנדטית יפה.