להקת שחקנים צעירה ותוססת בבאר שבע איננה מצליחה להסביר לצבי גורן מה מעניין, אקטואלי או טוב במיוחד במחזה נשכח של גולדוני.
בשורה אחת עם שקספיר?!
התיאטרון העירוני של באר שבע מבקש להתרומם מהקרשים שנפל אליהם בשנים האחרונות, ואחד האמצעים לכך הוא בכינונה של להקת שחקנים משלו. בהצגה החדשה של התיאטרון אפשר בהחלט למצוא גרעין צעיר ותוסס ללהקה כזאת. אבל הצעד הראשון והחשוב הזה יכול להניב תשואה לתיאטרון המתחדש רק בתנאי שהחומרים שיועלו יהיו טובים ומיוחדים, כפי שהיה שם בעבר, כאשר תיאטרון באר שבע היה חלוץ רפרטוארי.
קרלו גולדוני (1793-1707), מחבר "בית הקפה", כתב כ-150 מחזות שחוללו מהפכה בסגנון הקומדיה דל ארטה, הסירו את המסיכות מעל פני השחקנים ששיחקו "דמויות יותר אנושיות" ב"מחזות בשלים" (כך נכתב בתכנייה). ואשר על כן, לטעמו של כותב הדברים בתכנייה גולדוני "עומד בשורה אחת עם גדולי המחזאים הקלאסיים בעולם כמו שקספיר, מולייר וצ`כוב".
גם אם ניתן להתווכח על הקביעה הזאת, אפשר לומר כי יש היגיון רפרטוארי בהעלאת מחזה מאת גולדוני, מחבר "משרתם של שני אדונים" הנצחי, אפילו אם מדובר במחזה נשכח למדי. כך לפחות חשבו המעבד והמתרגם רוני סיני והמנכ"ל התיאטרון ומנהלו האמנותי נתן דטנר והבמאי מיטקו בוזקוב.
אינני בטוח שאני שותף להתלהבות שלהם, אבל זה באמת לא חשוב, כי בסופו של דבר המבחן לבחירתם איננו תיאורטי אלא מעשי. שהרי לא די לבחור מחזה, ויהיו הנימוקים לבחירתו אשר יהיו, אלא יש להצדיק את הבחירה הזאת באמצעות הפקתו הבימתית. ובמקרה הזה של "בית הקפה" - ההצגה לא הסבירה לי את פשר הבחירה.
מהמר, נוכל, רכילאי ובעל בית קפה
עלילת המחזה מתרחשת בוונציה, מספרת על מהמר כפייתי שנופל בידיו של נוכל, מפסיד את כל הונו ומסתבך ברשת שקרים עם אשתו. גם הנוכל ברח מביתו ומאשתו, אחרי שבעצמו הסתבך בחובות. בוונציה הוא לוכד בקסמיו רקדנית מפוקפקת.
את המפגש בין המהמר לנוכל מלווים שני גורמים פעילים מאוד – בעל בית קפה טוב לב שמנסה לפתור את הבעיות, ורכילאי פטפטן שמציץ, מצוטט ומפיץ שמועות בדויות או חלקיות או סתם ספקולנטיות, שמסבכות את העניינים. בעיקר כאשר נשותיהם של המהמר והנוכל נכנסות לתמונה.
ואחרי שכל המרקחת שנוצרה במשך שעה וחצי מגיעה לשיאה מגיע גם תורו של הפיתרון, כלומר הסוף הטוב.
במחזה ניכרים סממני ההיכר המעשיים של הקומדיה דל ארטה ושל גולדוני, והציפייה הדרוכה המלווה את מהלך העלילה מתמקדת בשאלות מתי ואיך יתגלו העובדות האמיתיות והכל יגיע אל מקומו בשלום. הפן האנושי שבמחזה מסתפק בפרצוף החשוף של השחקנים (בניגוד מובהק לכתיבתם של שקספיר או מולייר).
משחק עסיסי של דני שטג
משום כך ההצגה שביים מיטקו בוזקוב נשארת במישור השטחי, המוחצן, כמו העיבוד והתרגום של רוני סיני וכמו התפאורה השטוחה שעיצב סשה ליסיאנסקי והתאורה הקורקטית של אורי מורג. ילנה קרליך עיצבה תערובת תלבושות מודרניות לכאורה, איריס לנה עיצבה את התנועה, ואפי שושני עיטר את ההצגה בקטעים מתוך אופרות של ורדי.
בוזקוב, שלא מכבר הפגין בהצגה "יתוש בראש" את יכולתו להבליט את המצב האנושיים של הדמויות בתוך שרשרת אירועים קומיים קיצוניים, הסתפק הפעם בכמה הברקות בימוי בעיקר בתחום המשחק, ובמיוחד בכל מה שנוגע למעורבותם של המלצר, בגילומו המבריק של אורי זגורי, ושל בעל בית הקפה, במשחק עסיסי של דני שטג.
משחק משעשע עיצב בוזקוב גם לשלוש הנשים שבמחזה – הרקדנית ה"צרפתייה", בגילום מדוגדג מאוד של פזית ירון-מינקובסקי, ושתי הנשים הנבגדות, במשחק אנרגטי של הילה סורג`ון-פישר וטל יהלומי.
דוד קיגלר, בתפקיד הרכילאי השכונתי, היה בעל נוכחות בימתית מסיבית, ניר (נירו) לוי בתפקיד המהמר וארז וייס בתפקיד הנוכל שיחקו אותם כצברים-חפיפיים מאוד, ועמוס לביא היה מבוזבז בתפקיד קטן של מאכער שכונתי. מתן קליגר ונדב ניר עשו את שלושת תפקידיהם הקטנים ביעילות.
בסופו של דבר הבעיה העיקרית של "בית הקפה" היא, מעבר למחמאות או להסתייגויות ביחס להפקה, המחזה עצמו. ולמרות ששם מחברו הוא גולדוני, הוא פשטני, חסר חן, וראוי בהחלט לשכחה שגנזה אותו.
מועדי הצגות
18/05/2005
:תאריך יצירה
|