הגרסה הבימתית לספרה של ג'יין אוסטן בתאטרון הסימטה מייצגת יפה את הפשט והדרש ברומן
זיווג רעיוני ואנושי
רומן-הבנות הראשון של ג'יין אוסטן יחגוג בשנה הבאה את יום ההולדת ה-200, ויש להניח כי לרגל האירוע יופיעו גרסאות חדשות ומשונות שלו על במות, בקולנוע ובטלוויזיה כאילו אין די במה שנעשה עד היום לרומן "האהוב ביותר על הבריטים".
עלילתו המוכרת של הרומן נעה סביב נושאים חשובים לעת כתיבתו – נישואין, הבדלי מעמדות, דיני ירושה, והוא מקדים בעשרות שנים את העיסוק בתפיסה החברתית-תרבותית של מיקומן, תפקודן ואיפיונן של נשים.
מה שמרתק במיוחד ברומן הזה הוא שבאמצעות הנשים, ובעיקר בדמותן המנוגדת של ליזי (אליזבת) בנט ואחותה לידיה, אוסטן בונה את גוף ההוכחה על הזילות בהן, כפי שהיא מיוצגת על ידי ה"ג'נטלמנים" דארסי, קולינס, וויקהאם ואבי-הבנות מר בנט.
אבל מעל לכל התבוננות רעיונית ברומן מתנשא סיפור האהבה המיוחד בין אליזבת לדארסי, שראשיתו באדישות, המשכו בחיזור ובדחייה, וסופו ידוע מראש. המרתק בזיווג המיוחד הזה הוא שבאמצעותו מתארת אוסטן גם את הזיווג של הגאווה והדעה הקדומה, שגם הוא עובר התפתחות השוברת את מוסכמותיו.
היבול הרב של עיבודי הרומן כולל מחזות זמר, ואפילו סדרת טלוויזיה ישראלית מקומית-עכשווית בבימויה של עירית לינור, שלפני ארבע שנים הופיע תרגומה לרומן בהוצאת כתר ספרים-ידיעות אחרונות. והנה עתה מופיע בתאטרון הסימטה עיבוד בימתי של עירית פרנק, במשותף עם העיבוד הטקסטואלי של רועי רשקס, ושניהם מצליחים לייצג היטב את הפשט ואת הדרש של הרומן.
גאווה ודעה קדומה (מקור: צילום מסך)
הדיאלוגים קצרים, מדויקים מאוד, והם מוגשים בסדרה של תמונות קצרות הנעות סביב הקהל ובתוכו בארבע במות, שעוצבו על ידי פולה מיודובניק יחד עם סדרת התלבושות התקופתיות. בסיוע התאורה של אורי רובינשטיין המעבירה ביעילות את תשומת הלב מבמה לבמה ובעזרת כסאות "המלט" הנעים על צירן מתקיימת זרימה בימתית טובה לצלילי המוזיקה הקלאסית שערך נדב רובינשטיין (אך כמובן ללא קרדיט למלחינים בתכנייה). מלווה את ההצגה בנגינתה - מיכל סלומון.
עבודת צוות בעיצוב הדמויות
אך בעיקר אלה הם שבעה שחקנים ושחקניות שחמישה מהם מגלמים תוך חילופים מהירים של תלבושות 14 דמויות הנעות סביב הציר של ליזי-דארסי. זוהי בעיקרה עבודת צוות שעירית פרנק ביימה בקלילות נכונה ובעיצוב יפה של מאפייני כל דמות.
מאי סלע מביאה מידה טובה של הדעתנות המתבוננת של ליזי, וזוהר סבג משדר היטב את הגבריות המאיימת של דארסי. רוני דותן מצוינת בארבעה תפקידים הכוללים את שרלוט, חברתה של ליזי, את אחיותיהם של בינגלי ודארסי ובעיקר את לידיה הקטנה הפורצת את גבולות המוסכמות בסיפור אהבתה ונישואיה השערורייתיים לוויקהאם. אותו וכן את מר בינגלי, מגלם בחן כובש שחר פרץ (שגם אחראי לעיצוב התנועה בהצגה).
אבי חדש מצוין במיוחד בתפקיד קולינס, הצייקן הצבוע והנבזי הלוטש עיניו לרכושו של מר בנט. חדש מעצב יפה גם את התפקיד הזה וכן ואת תפקיד הדוד גרדינר. לצדו אירית מאירי, בהגזמה "פולנית" כגברת בנט, בנוקשות "אנגלית" כליידי קתרין המייעדת שידוך ראוי יותר לדרסי, ובתמימות פשוטה כדודה. עדי פז משלימה בחינניות ובפשטות יפה את הצוות כג'יין, אחותה האחרת של ליזי, וכסוכנת ביתו של דארסי.
בסיכומו של דבר הגרסה הבימתית בתאטרון הסימטה היא תזכורת בימתית נעימה למה שהפך את "גאווה ודעה קדומה" לרומן שמאז פרסומו מחזיק מעמד בצמרת וצובר מעריצים בכל דוד ודור, ובכל גרסה.
24/09/2012
:תאריך יצירה
|