התנועה כמעיין זורם
הרעיון המונח בבסיס הסדרה הנושאת את הכותרת "סשן" – באותה משמעות של כאן ועכשיו של התרחשות מוזיקלית, בהקלטה או במופע, או כמושב בפרלמנט – הוא שרקדני להקת בת שבע רשאים לבחור תנועות או מצבים מתוך יצירותיו של אוהד נהרין, ולבצע אותם (ורק אותם) במהלך הסשן.
על פניו זה אומר מפגש העלול להפוך כאוטי, וכאן נכנס לתמונה, או חוזר אליה, נהרין עצמו, שב ובונה לרקדנים את הסדר ואת המבנה, ובדרכו המיוחדת הוא מעצב את שפת המחול והתנועה שלו כמעיין זורם חי, שאינו נעצר. יצירות חדשות וותיקות חוברות זו לזו, מתחדשות אלה באלה, סוחפות לתוכן תת זרמים חדשים, מוותרות על אחרים, ורוחשות חיים חדשים.
בנקודה זאת עלי לגלות כי מאמר הביקורת הזה הולך בעקבות הרעיון של נהרין, והוא בנוי כולו משברי פסקאות, משפטים ורעיונות שנכתבו בעבר על יצירותיו הקודמות. הכוונה שלי היא להבהיר בכך כי "סשן" היא יצירת מחול מורכבת יותר מהנראה לעין, ונטועה עמוק בקרקע העשירה של נהרין כפי שנוצקה בעשור האחרון, וגם לפני כן.
"סשן" היא יצירה בעלת מבנה ארכיטקטוני מדויק שנראה פראי, כבניין הניצב על בסיס פרוץ לכל עבר, כשכל הלהקה מחפשת נקודות חיבור והתנגשות, הלהקה היא גוף מלוכד וחזק, הנענה בדיוק, ברגישות ובהתמסרות לתביעות הקשות של נהרין, בסיוע פסקול מוזיקה חי מאוד שיוצר עבורם תוך כדי המופע הדי.ג'יי גיא שומרוני – עד לאחרונה מרקדניה הוותיקים של הלהקה.
סשן (תמונת יח"צ)
המחול בנוי בדייקנות קלאסית של זיקה בין יחיד לרבים, בין יציאות סולניות או מבנים קבוצתיים קטנים לבין חזרה לקבוצה השלמה, כמו המעגל הגדול שראשיתו בשלושה רקדנים כשכל הרקדנים מצטרפים אליו אחד אחד ושוב מתרחשים פירוק, הרכבה ויצירה של מבנים בחלל הבמה ובמערך הזמן המהותיים.
אגו ונוכחות אישית ברורה
בסדרה של קטעי מחול נקיים מאוד, מהוקצעים, כאילו עצמאיים, של יחידים, זוגות, קבוצות וכל הרקדנים ניכר כי הרקדניות והרקדנים הפנימו היטב לגופם את מרקמי התנועה מהקלאסי אל המודרני. ביחד הם יוצרים חיבור מרתק בין עולם המחול שנהרין גדל לתוכו ולבין ניצניהם הראשונים של המחול והתנועה שהוא יצר בהמשך. העין, הנעה עמם במהירות, מבקשת ללכוד עוד ועוד זוויות.
סשן (תמונת יח"צ)
רקדני בת שבע - שבעה מהם עושים צעדיהם הראשונים בלהקה - מצוינים ומעניקים ליצירה משקלים מובחנים, שונים ברושם הכללי של הביצוע. כל אחד וכל אחת מעניקים לרעיונותיו של נהרין חיוניות רבה ביכולותיהם ובשלמות של התנועה כקבוצה הנדרשת לאחידות או כרקדנים אינדיבידואליסטים, שבהחלט יש להם אגו ונוכחות אישית ברורה..
מרס קנינגהם טען כי התנועה תהיה תמיד אותה תנועה, נקייה ממשמעות חיצונית או פנימית, גם אם ברור לו שהרוקד אותה מעניק לה באמצעות גופו את הפשר ואת התוכן.
מרקם התנועות של נהרין הוא אולי ההוכחה הברורה לכך, הוא עולם תנועה מלא, ומהרבה בחינות, נהרין עונה לאתגר של קנינגהם, בכך שהוא מראה איך לאותה תנועה אצל הבנים והבנות, באותם קווים וצירופים, ובאותם יחסים ומיקומים, יש לא רק משמעות אחרת, אלא גם ובעיקר, איכות אחרת, שונה לחלוטין.
סשן (תמונת יח"צ)
התוצאה היא שנהרין ולהקתו מביאים לבמה מילון של תנועות מתוך יצירות קודמות, מאחזרים ומפרקים את רעיון התנועה המאוחזרת, המסוגננת והאדריכלית ומעניקים לאלה גוונים ופירושים, כאילו הייתה זו מראה המורכבת משברי מראות שונות שחוברו יחדיו והדמויות הנשקפות בהן נראות אף הן כבנויות משברי-שברים.
זהו מסע אל מהות אנושית, אל התנועה היוצרת את המבע הראשוני של כאב ושמחה, של בדידות היחיד, של זוגיות, של צוות, ושל החברה כולה.
רכישת כרטיסים