מסיפור מוכר על צעיר המחפש את עצמו ואת המחר הלחין יוני רכטר יצירת מופת בסטודיו יורם לוינשטיין
על רגש ועל שייכות
כשמדברים על אופרה, או על סימפוניה לקולות ולתזמורת, שמו של המלחין קופץ לראש הרשימה כמעט באופן בלעדי, ושמות כותבי הליברית נותרים כמעט מאחור. בעצם זה גם מה שקורה ברבים מהפזמונים והלהיטים – יודעים טוב יותר של מי הלחן, וקצת פחות מי כתב את המילים.
ההקדמה הזאת נועדה להסביר למה אופרת רוק מפתיעה ששמה "שרוליק" העולה עתה בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, בבימויו המבריק של משה קפטן, ובשיתוף עם התאטרון הקאמרי, היא בראש ובראשונה יצירה גדולה של יוני רכטר, שהלחין ועיבד את המוזיקה בעלת החותם האישי המובהק שלו.
את הליברית המצוין של אופרת-הרוק החדשה כתבו שי להב ויוני זיכהולץ. הדיאלוגים קצרים ומדויקים ומתחברים בטבעיות עם הליריקה הנפלאה שכתבו ל"אריות”, אותם קטעים שהמוזיקה המרגשת של רכטר הזורמת כמעט ללא הפוגה, עתידה להפוך אותם ללהיטים ברגע שיוקלטו ויופצו.
עלילת האופרה הזאת מספרת על שרול, צעיר שנולד בראשיתה של מלחמת לבנון הראשונה, 1982, ועתיד לקבל צו 8 ביולי 2006, למלחמת לבנון השנייה. הוא גדל כילד דחוי ומולעג, "קוקסינל" קוראים לו חבריו מייצגי הדור הצעיר התובעני והמתעלל, עד שהוא פוגש את יוס, יצור חלקלק, בחליפה לבנה, שטן בנוסח מקומי של "מעשה בחייל" של סטרווינסקי ורמירז.
שרול עושה עם יוס את עסקת חייו, מוכר לו את הרגש והופך לגבר מחוספס הפוגע בכל מי שאוהב אותו ויקר לו. בהמשך הוא ינסה לתקן את המעוות ובעסקה שנייה הוא מוותר ליוס על תחושת השייכות שלו, וינדוד אל מרכזי השאנטי בהודו, להיות "אזרח העולם", נטול שורשים.
אלא ששם הוא מגלה כי אי שם מאחור השאיר בית ואישה שמחכה. המסכה האוניברסלית נושרת. הוא חוזר הביתה, וכאן מחכה לו יוס, שאינו מוותר ומגיש לו צו 8... חושך. סוף?
להיט גדול
משה קפטן עשה מלאכת מחשבת של בימוי מחזמר רב משתתפים באולם הקטן של הסטודיו. דוקי עצמון הפיקה מתלמידי הסטודיו קולות וביצועים מרשימים בדיאלוגים ובשירים, שאותם הם מבצעים בלוויית נגינת המחשמלת, מאחור, של הנגנים הנהדרים – עדן ניר, ליהי אשל, נועם ישראלי ותמיר ליבוביץ בניהולו המוזיקלי של טל בלכרוביץ, שהיטיב להכין אותם ואת השחקנים.
את התנועה הסוחפת, בנאמברים ובמהלכי המעברים ביניהם עיצב נפלא עמית זמיר, והלהקה מתנייעת כמעיין המתגבר בחלל הסטודיו שעלי קפלן-וילדמן עיצב בו במה מרכזית שמוליכים אליה שבילים מכל עבריה, וביניהם יושב הקהל.
את התלבושות הנוחות להחלפה בהתאמה לתמונות ולמבנה המוזיקלי עיצבה מאיה ליבוביץ, ואת התאורה הדרמטית המשוכללת עיצב אורי מורג.
"שרוליק" (צילום: רדי רובינשטיין)
הישגו החשוב של קפטן הוא בגיבושה הנפלא של הלהקה, 19 שחקנים-זמרים-רקדנים – בהם חמישה משחקניו הצעירים של התאטרון הקאמרי. הם חיים את הסיפור, את התנועה ובמיוחד את המוזיקה במגע ישיר מאוד עם הקהל.
כולם מצוינים (והם יסלחו לי על שאיני מפרט את שמותיהם), ובראשם בעלי שלושת התפקידים המרכזיים – אלכס קרול המרתקבתפקיד שרול, עידו וולפוביץ' החלקלק בתפקיד יוס והילה שלו המרגשת בתפקיד המספרת.
"שרוליק" של יוני רכטר, שי להב, יוני זיכהולץ ומשה קפטן היא אופרת רוק נפלאה, שיש לה את כל המרכיבים להפוך ללהיט גדול. אם רק תינתן לה ההזדמנות להמשיך ולהופיע כתום ההופעות הספורות בסטודיו.