בלט קולברג משוודיה מפגיש שתי יצירות של המנהלים האמנותיים של הלהקה בעבר ובהווה. צבי גורן נהנה ממחול מודרני במיטבו ואפילו צחק בקול רם.
עומק תנועתי
את הערב הנעים בתיאטרון הרומי בקיסריה פתחה היצירה "הולכים בטירוף" מאת יוהן אינגר, מנהלה האמנותי של להקת בלט קולברג. היצירה מתנהלת בקצב חיים שמכתיבה חומה ארוכה על הבמה. החומה הזאת יוצרת תחושת מרדף - לעתים סתמי, לעתים מכוון, ותמיד מרתק ומותח .
תשעת הרקדנים המצוינים – ארבעה מהם ישראלים שרוקדים בלהקה שנים רבות – חיים את הדרמה שיצר אינגר, שגם עיצב את התלבושות ואת החומה. הכוריאוגרפיה בעלת שני פרקים – הראשון והארוך יותר לצלילי הבולרו של מוריס ראוול, והשני, לצלילי יצירתו של ארוו פארט, "אלינה". כמו הניגוד וההשלמה שבין תנועת הרקדנים לחומה, כך גם הניגוד המוזיקלי שיוצרות שתי היצירות.
הכוריאוגרפיה של אינגר מושפעת מיוצרים אחרים בתחום המחול, בעיקר ייר`י קיליאן ומץ אק , ויוצרת משהו חדש, רובד על גב רובד. התוצאה היא יצירה בעלת עומק תנועתי, המייצגת את מהות החוויה האנושית שאותה היא מתארת - במחולות קבוצתיים, סולניים ובשני דואטים נפלאים.
הומור וריאליזם צורני
לא מפתיע הוא שאחת ההשפעות הבולטות על אינגר היא זו של מץ אק, שניהל שנים רבות את הלהקה (מקצתן יחד עם אמו בירגיט קולברג, שהקימה אותה ב-1967), ורוחו ממשיכה לשרות עליה ועל ממשיכיו. בחלקו השני של ערב המחול רקדה הלהקה יצירה שיצר מץ לפני שלוש שנים - "פלוקה" (שם ללא משמעות). ההשפעה הברורה של מץ על אינגר ניכרת גם בתחום העיצוב הבימתי וגם בתחום שפת התנועה, אבל השוני בין שתי היצירות יוצר תמונת מחול מורכבת, כאשר אצל אק בולטים מאוד מרכיבי ההומור והריאליזם הצורני.
התפקידים הראשיים במחול הזה שמורים לשתי קוביות ענקיות – גובהן כמעט פי שתיים מקומתם של הרקדנים – ולעוד כמה חפצים, שכמו החומה של אינגר "מכתיבות" גם את התנועה וגם את דרך הביטוי לחוויות האנושיות השונות המתקיימות בה.
היצירה מעלה סדרת מצבים שבהם 12 רקדנים ורקדניות מאתגרים את גופם כנגד הצורה הגיאומטרית הקשיחה, לעתים כמענה ישיר לאפשרויות שיוצרות הקוביות, לעתים מתוך התעלמות, ופה ושם הם אף משתמשים בהן, מסיעים אותן מצד לצד, מטים אותן ועוד.
אבל הנושא העיקרי של היצירה הוא המצב האנושי, של היחיד או של הקבוצה, בנוף האורבני הסוגר עליו. הנושא הזה מובלט לקראת סיום בתמונות משעשעות – כולל משחק כדורים עם הקהל, עכברים אלקטרוניים המשוטטים על הבמה, ופעלולים אחרים.
תמונות בולטות במיוחד היו של שתי נערות שהשתמשו ב"גומי לעיסה" כאמצעי ליצירת צורות וקשרים ביניהן, תמונה עם שלושה גברים בלבן, שאחד מהם בבגד מלחים ניסה לפתות את השניים, אך הם בחרו להמשיך את דרכם כזוג, תמונה שבה מוקרן סרטון של פני גבר בתקריב על דופן אחת הקוביות, ותמונה דרמטית מאוד של גבר ואישה, שמתאהבים, מתלהבים, בונים בית, ורקדן שלישי הפועל כגורם זר (המציאות, אולי) מעביר אותם תהליך אלים ומכאיב, עד שהאושר שהיה נעלם כלא היה.
שתי יצירות מהנות לאוהבי המחול המודרני במיטבו.
לפרטים נוספים על המופע
30/05/2005
:תאריך יצירה
|