אמירה אנושית רבת עוצמה
המחזה "קיץ אחרון" מאת ג'יין צ'יימברס הוא אחד הבולטים והחשובים בדרמה העולמית שעיסוקה במגדר הלסבי.
בראש הסיבות לאיכותו המיוחדת ניצבת החלטתה של צ'יימברס לספר משהו אחר, על אהבה הצומחת בניגוד לתנאי הפתיחה ובצלו של מאבק במחלה סופנית.
העובדה שזמן קצר אחרי שכתבה את המחזה לקתה צ'יימברס במחלת הסרטן הוסיפה לו ממד טרגי, אך בעיקר היא מאירה את מהות הדרמה המתחוללת על הבמה, את ההומור הרך או הבוטה או השחור שבאמצעותו היא נעה סביב המחלה ותודעת הסוף.
כי כן העלילה עצמה מורכבת מכמה שכבות שיוצרות תמונה רבת גוונים של נשים, בינן לבין עצמן או בינן לבין זולתן. בכל אחת מתמונות המחזה מתחוללת דרמה קטנה משל עצמה שבמהלכן הצופים מתוודעים לאספקטים שונים של זוגיות לסבית - אהבה, מסירות, קנאות, בדידות, פחדים.
זה קורה כאשר אל חבורה של לסביות המבלות כמדי שנה באתר הקיץ המיוחד ללסביות בקייפ קוד חודרת בתמימות אישה זרה, אווה, שמחפשת רגיעה נעימה אחרי השבר של נישואיה. הראשונה שהיא פוגשת היא ליל, שאף מזמינה אותה לארוחת הערב עם חברותיה.
ההזמנה מעוררת מבוכה בעיקר אצל בת זוגה לשעבר של ליל, קיטי, שהיא רופאה וסופרת פמיניסטית פופולרית השומרת על העדפתה המינית בארון, מחשש שיציאה ממנו תפגע בהצלחתה. בתמימותה, אווה שוברת את קשר השתיקה המגדרי של קיטי, והשחרור הפרטי הזה נמשך אל השאר ואופף בהומור את המשך הערב והימים הבאים.
בשלב הזה כבר נזרע הזרע של נס האהבה. תמימותה של אווה מפנה מקום לרגש חדש, והיא נפתחת אל ליל, שבעצמה מגלה רגש חדש של אהבה, אל אווה. ורק את סוד מחלתה היא ממשיכה להסתיר. כאשר גם הסוד הזה נחשף המחזה מעפיל אל שיאיו הדרמטיים.
קיץ אחרון (צילום: לואיז גרין)
זו המשוואה המרתקת שצ'יימברס מציבה - נכונה לתקופת כתיבתו של המחזה במאה הקודמת ובמידה רבה מייצגת פחדים בני זמננו, בעיקר של ידוענים, להיחשף ולחשוף את עצמם, במחלתם, באהבתם, בהעדפתם המינית.
למחזה של צ'יימברס יש על כך אמירה אנושית רבת עוצמה ומרגשת. החוויה של דמויות המחזה הופכת אז לזו של כל אחד ואחת בקהל.
בימוי ומשחק מאלפים
את המסר החשוב הזה מביימת איה שבא בהצגה המאלפת של תאטרון תהל, במרכז הגאה בגן מאיר, תל אביב.
שבא , ביחד עם צוות התאטרון וצוות השחקניות, גם עיצבה את התפאורה הנוחה ואת התלבושות המצוינות בחיוניות מרתקת. המחזה תורגם על ידי שפי רז באבחון טוב של שפת הדמויות, כל אחת לפי אופייה, ובהתאמה נכונה למערכות היחסים ביניהן.
שבא היטיבה לעצב את אלה, בתוך כל צמד ובינן לבין האחרות, תוך חשיפת קשרים והקשרים, שזוכים להתייחסות מדויקת. יחד עם התאורה היפה של ויטלי סורוגין היא מאירה את הפרטי ואת המכלול, והדגשים הקלים על מרכיב ההומור זוכים אצלה לביטוי מושלם.
את אלה מעצבות בחיוניות שמונה השחקניות שהתגבשו לאנסמבל המייצג היטב את החברות רבת השנים שלהן שמדי שנה חוגגת את חופשת הקיץ בצוותא. כך גם מעוצבות באפיונים ייחודיים מערכות היחסים של כל זוג.
אך ככל שהגיבוש האנסמבלי הוא תנאי להצלחת ההצגה, כך, ואף יותר, המשחק האינדיבידואלי של כל אחת בצוות הנפלא הזה של איה שבא, הוא זה שמחזיק על כתפיו את המחזה וההצגה.
קיץ אחרון (צילום: לואיז גרין)
ענת זמשטייגמן היא ליל מושלמת בכל רגע - החל מעמידתה על הרציף עם חכה, ופגישתה הראשונה עם ליל, וכלה בהתמוטטותה. בין לבין היא מעצבת דמות בהירה, אמיתית - תכונת משחק שהראתה בתפקידים קודמים שראיתי אותה כמו בהדה גבלר ובנורה. היא יודעת לעצב התאהבות זהירה, והיא מיטיבה להיסחף בה. וברגעי השיא היא מכאיבה ושוברת לב.
גם את התפקיד הזה היא גילמה בבית צבי לפני כעשור, והשנים העמיקו את הנשיות והבגרות של העיצוב, וחלק חשוב בהישגה הוא הזיווג הבימתי המדויק בינה לבין ליז רביאן המגלמת את אווה, שאף היא שיחקה את התפקיד באותה הפקה.
רביאן מצליחה להעביר קשת מרתקת של רגישויות העוברות משלב ההתלהבות התמימה למצוא מנוח לסערת השבר של נישואיה, אל הסקרנות הנשית הטבעית והשמחה למצוא חברה חדשה. אך בעיקר זה עיצוב הגילוי המחודש של היכולת והרצון של אווה לאהוב, ואף מעבר לכך - לגלות את עצמה מחדש.
סיוון קרצ'נר בתפקיד קיטי מחברת מצוין את המגוחך - במאמציה להסתיר את הצד הלסבי שלה - לבין הדאגה הכנה לליל, ולא רק כרופאה אלא גם כמי שהייתה בת זוגה. לצדה, מנסה להרים ראש עצמאי, המזכירה הנאמנה ריטה, במשחק מעודן נכון של תמר גוטמן.
הצמד התוסס ביותר במחזה הוא זה של סו, המבוגרת בחבורה, בגילומה הנחרץ של אורלי טובלי, ודונה, הצעירה התוססת, במשחק משובב של בת חן סבג, אף היא שיחקה את התפקיד בשעתו, uיודעת למצות נכון את הרגישות המיוחדת מתחת למסיכה הקלילה והמפתה.
לעומתן הצמד המיושב, ריי המארחת המופתית, בעיצוב ענייני וחם של נטע-לי סוקר, שגילמה את התפקיד בשעתו, ובת זוגה אנני, הפסלת, שהיא גם החברה הקרובה ביותר לליל. ליטל שמש מעצבת אותה באנרגיה כובשת ומרגשת.
"קיץ אחרון" בהפקה החדשה של תיאטרון תהל היא מאותן הצגות ששואפות להתחבר אל קהל רחב, מעבר לתחומי הקהלים המגדריים. המחזה וגרסתה הבימתית של איה שבא ראויים לכך, ושכרם של הבאים מובטח.