גרסה ישראלית ראשונה למחזמר הרומנטי שפרסם את ברברה סטרייסנד בהפקה מרשימה של בית צבי
היה היתה פעם
ההפתעה הראשונה מחכה כאשר נכנסים לאולם תאטרון רמת גן שבו מועלה המחזמר “מצחיקונת” היא הבמה ששינתה פניה. היא הוגבהה, ונמצאה הדרך העיצובית ליצור "בור" קדמי לתזמורת, ולשחזור יפה של בימת המופעים ההיסטורית של "שעשועי זיגפילד" בניו יורק של שנות העשרים והשלושים במאה שעברה.
הקרדיט לכך מגיע למעצבת התפאורה מאיה פלג, ובהמשך, במהלך ההצגה למעצב התאורה דולב זיגל שכמוה גם הוא ידע לתת את אותו מגע של "היה היה פעם" במופעי הקומדיות והמוזיקה שכבר נעלמו מסדר יומנו. את מה שעשו שניהם מהבחינה החזותית השלימה מצוין לירון מינקין עם התלבושות האותנטיות.
אבל "מצחיקונת" הוא הרבה יותר ממחזמר. זהו סיפור ביוגרפי למחצה של שלוש דמויות מפורסמות – השחקנית-בדרנית פאני ברייס, נערה יהודית בניו יורק שלאחר מלחמת העולם הראשונה קיבלה הזדמנות בתיאטרון מקומי והפכה לכוכבת הגדולה של פלורנץ זיגפילד, מלך הוודביל האמריקני, ובעלה - המהמר הנודע ניק ארנסטין, המסתבך בחובות ואף מורשע במעילה.
המחזה של איזבל לנארט, עם המוזיקה הנהדרת של ג'ול סטיין, והפזמונים הלוהטים של בוב מריל, הוא סיפור של אורות נוצצים ושל צללים כבדים. זה סיפור של היסטוריה בימתית וסיפור אנושי ואישי המתבסס בין השאר על זכרונותיה של ברייס, שבהם תיארה את עלייתה הבימתית, את פרישתה, את נישואיה ולדת בתה, ואת שובה לבמה ונפילתו של ניק.
"מצחיקונת" (צילום: יוסי צבקר)
לימים, כאשר המחזמר הועלה לראשונה בברודווי ב-1963, “מצחיקונת" כבר הפך לשם נרדף לברברה סטריייסנד, אז עדיין בחיתולי כוכבותה. אף היא כברייס, בת ברוקלין שחיזרה על פתחי מפיקים, הופיעה במחזמר שכיח ואחר כך במועדונים עד כי משם זינקה במהירות אל היכל התהילה שלה, שהמחזמר הזה – על הבמה ואחר כך בקולנוע ועם פרס האוסקר שקיבלה - הוא אבן היסוד שלו.
אפיזודה מעניינת הקשורה לעניין מספרת כי אחד משני הלהיטים הגדולים של המחזמר – PEOPLE – כמעט והושמט ממנו כיוון שלמפיקים נראה כי אינו מתאים לרוחו ולאופיו של המחזמר.
מה שהותיר אותו בסופו של דבר במקומו הייתה העובדה שסטרייסנד כבר הקליטה אותו כסינגל שהפך להיט עוד לפני שעלה המסך על הצגת ההרצה הראשונה. ואז, לתדהמת המפיקים, כאשר קטע ממנו הושמע במהלך הפתיחה התזמורתית, הקהל הצטרף בשירה.
"מצחיקונת" (צילום: יוסי צבקר)
ההצלחה שלהם
בהפקה הגדולה של בית צבי הלהיט הזה זוכה, כמו כל השירים והדיאלוגים, לתרגומו הנפלא של דניאל אפרת, שמצא פתרון נהדר לשורה הפותחת People Who Need People - ב"נפש מחפשת נפש", ואחר גם השתמש ב"קשר" ויצר גרסה עברית מרגשת לשיר המרגש. כך גם ביחס ללהיט הגדול השני Don't Rain on My Parade שהוא תרגם ל"אל תקלקלו לי את המסיבה". נפלא!
שוקי וגנר ביים במיומנות ורעננות את המחזמר בסיועם המסור והמהוקצע לפרטיו של הכוראוגרף אלדד גרויסמן, המנהל המוזיקלי אמיר לקנר, המדריכה הקולית הכל יכולה דוקי עצמון ומנהל המקהלה דניאל שוורצמן. הקרדיט המגיע לצוות היוצרים הזה הוא בכך שהם העמידו על הבמה קבוצה גדולה מאוד של תלמידי משחק מחול וזמרה בתחילת שנת הלימודים השלישית שלהם, והפיקו מהם ביצועים מהוקצעים וטובים.
ראש וראשונה היא לורין מוסרי בתפקיד פאני. בזכות תבונת בימוי ומשחק היא לא ניסתה להיות סטרייסנד שנייה, ובכל זאת הצליחה לעצב דמות רצופה מהמצחיקונת של התחלת הדרך, אל הכוכבת הניצבת בפני הכרעות משמעותיות לחייה הפרטיים והבימתיים. קולה בהיר וחזק, וב"נפש מחפשת נפש" היא מרגשת.
"מצחיקונת" (צילום: יוסי צבקר)
חן בר נפלאה כאמה של פאני, ולצדה שלוש חברותיה המסורות-מציקות-דואגות במשחקן המלא ההומור של שירה ויסבלט, טל ברוניצקי ומאור גרינר. ישראל גולדרט מצוין כאדי ראין, הכוראוגרף שנתן לה הזדמנות ראשונה ונותר חבר נאמן לכל אורך הדרך. את ניק ארנסטין שיחק ברצינות טובה אביתר אברהם, וגלעד סמק עיצב בהומור קל את פלורנץ זיגפילד.
אלה הם רק שמונה מהצוות הגדול שעל הבמה - 23 שחקנים – ויש נוספים המופיעים בצוות השני – וכן ששה נגנים. לכל אחת ולכל אחד מהם מגיעות תשואות על חלקם בהצלחת ההפקה הזאת, והם ודאי יסלחו ויפרגנו לכך שציינתי רק את חבריהם.
כי בסופו של דבר "מצחיקונת" הועלה עבורם, והוא ההצלחה שלהם.