בשנת 1990 החליט איציק גלילי, רקדן להקת בת-שבע דאז, לעזוב הכל ולנסוע למקום שבו יוכל ליצור. מאחר שהיה אז בן-זוגה של רקדנית הולנדית שרקדה בבלט הישראלי, בחר בהולנד.

סיפור האהבה הקטן הפך את עזיבתו להחלטה מכוננת, שהצעידה אותו לפסגות שלא הכיר בעבר. הוא נסע לאמסטרדם וייסד את להקת גלילי-דאנס, שהגרעין שלה היה רקדנים ישראלים.

"שלוש שנים אחרי שגלילי-דאנס פעלה כלהקה עצמאית, החליטו במשרד התרבות להקים להקה חדשה באזור הצפוני של הולנד, שבו נמצאת כרונינגן, ופנו אלי", משחזר גלילי.

גלילי עמד בפני דילמה קשה. ההצעה היתה כרוכה בהתחייבות טוטאלית וויתור על דלתות אחרות בעולם: גלילי הוזמן אז ליצור עבור להקות מאוד נחשבות. "בזמנו חשבתי גם שזה טירוף להגיע לאזור שאין בו מסגרת מחול מסודרת ואין בו שום מודעות לתחום". אלא שבסופו של דבר, הוא אומר, "זה התחיל מפרובינציה אחת, והתפתח לשלוש פרובינציות מבין חמש".

גלילי-דאנס הפכה לאחת הלהקות המצליחות באירופה, וגלילי היה לכוריאוגרף בעל שם בעולם, כזה שעבודותיו מועלות במיטב להקות המחול, כולל NDT של ירי קיליאן.

בשנת 2009 הקים גלילי להקה חדשה בשיתוף עם הכוריאוגרפית כריסטינה דה-שאטל, "דאנס גרופ אמסטרדם", שהפכה ללהקה הייצוגית של העיר אמסטרדם.



"והארץ תתן פריה" להקת הבלט הישראלי (יח"צ)


"לכפות תנועה של להקה אחת על להקה אחרת"

למרות ההצלחה הגדולה בחו"ל, גלילי לא הרבה להופיע בישראל. הפעם הראשונה שהגיע לכאן עם להקתו היתה במסגרת פסטיבל כרמיאל בשנת 2001. באוקטובר 2003 הוא חזר עם להקתו לשלוש הופעות של היצירה "דרך עיניה של ננה", לצד עבודה נוספת בשם For Heavens Sake. 

ב-2010 העלתה להקת המחול הקיבוצית את יצירתו "עד בלי די", ובמאי 2011 הזמינו ברטה ימפולסקי והלל מרקמן יצירות של גלילי לבלט הישראלי, החלטה שהצעידה את רקדני הבלט הישראלי לפסגה חדשה כשביצעו את יצירתו "היקריזטו". השבוע תבצע להקת הבלט הישראלי במשכן האופרה את "והארץ תיתן פריה", ערב שלם מיצירותיו.

"זו פעם ראשונה שלהקה קלאסית מבצעת את היצירות שלי, וזה נשמע הזוי גם לי, כי זה ידוע שאיציק לא עובד עם להקות קלאסיות, אלא רק עם להקות מודרניות", הוא אומר.

ספר קצת על המפגש הזה שלך עם הבלט הישראלי. מה מעניין אותך כאן?

"מה שמעניין אותי זה הניסיון לכפות תנועה של להקה אחת על להקה אחרת, היכולת הזו לקפוץ מבית לבית, לבדוק, ליהנות. המפגש הזה עדיין חדש לי, לא עבדתי מעולם עם להקה מהסוג הזה. זו להקה שצריך לתקשר בה בשלוש שפות, וזה מורכב. האתגר האמיתי הוא למצוא לאחר 20 נסיונות שונים איזשהו כפתור קטן שכשלוחצים עליו דברים מתחילים לעבוד".

מה זה הכפתור הזה?

"אני מדבר על להפעיל אינטואיציה מול הרקדנים ולמצוא את הדבר שמפעיל את האחר, בין אם הוא כפתור שפועל דרך הפיזי ובין אם דרך המנטלי. בכלל רקדנים זה הדבר שמעשיר אותי".

איך היית מגדיר את הסגנון שלך?

"אני לא רוצה להגדיר את הסגנון שלי, אבל אני אשמח אם כל אחד אחר יגדיר אותו. הרבה פעמים זה תלוי בסוג העבודה, באנשים שאני עובד איתם. אני תמיד נותן מקום לאנשים שעובדים איתי, את החופש להשפיע עלי בכל מיני רמות".

"והארץ תתן פריה" (יח"צ)


"אני מאמין שהלהקה לא תעשה מזה ז'קט יד שנייה"

"בערב הנוכחי יש איזה דואט שנקרא 'סלאש'", מספר גלילי, "והוא נעשה לפני שנה בעקבות הזמנה של הפסטיבל בהולנד. הרקדנים שרקדו אותו היו רקדנים מעולים, שנחשבים לשני סטארים בינלאומיים. והנה כאן פתאום הרקדנים בסטודיו, ואני אומר את זה בגאווה, ביצעו את זה באופן שעלה על הביצוע הקודם. ועשיתי אדפטציה רצינית לעבודה. זו כביכול עבודה חדשה, שהולבשה או נתפרה למידותיהם של הרקדנים כאן".

איך אתה יוצר, מה שיטת העבודה שלך?

"אין לי שיטה. כשאני מגיע ללהקה קלאסית שאף פעם לא עבדתי איתה, רמת האימפרוביזציה תשתנה, יהיה לה פחות מקום. כשזו להקה שלי שאני מכיר, אני יודע איך להיכנס ויש יותר מקום לאימפרוביזציה. למרות שהיו מקרים בעבודה עם הבלט הישראלי שהבנתי שאם אני לא אאפשר להם סוג של חופש, אני אפספס מהיכולות של הרקדנים. אני חושב שאני יודע תוך כדי העבודה מה אני רוצה ולאן אני רוצה להגיע".

אז מה היא נקודת המוצא?

"הרעיון, היצירה עצמה, זה הדבר הכי חשוב".

מי היוצרים שהשפיעו עליך?

"ואוו, המון, לפחות מאתיים. הראשון שעולה לי לראש הוא הכוריאוגרף האמריקאי רוברט וילסון. אוהד נהרין היתה ההשפעה הראשונית שלי, אבל אני חושב שהיא מזמן נמחקה ממני".

באחד הראיונות אמרת שלקחת יצירות שיצרת ללהקה שלך ולתת אותן ללהקות אחרות זה לא משהו שמעניין אותך. איך זה מתיישב עם מה שאתה עושה כרגע עם הבלט הישראלי?

"נכון. כשאתה לוקח עבודות מוכנות של כוריאוגרפים שלא יוצרים במיוחד עבור הלהקה שלך, בסופו של דבר אתה מקבל עבודות שנתקלת ותיתקל בהן באלף מקומות אחרים. ועדיין אני עושה את זה כל הזמן, אבל אני עושה את זה כשזה מעניין אותי. כשזה מגיע למקום שבו אני מאמין שהלהקה לא תעשה מזה ז'קט יד שנייה, אלא באמת תיכנס לתוך הבגד הזה ותוציא מזה משהו שונה. לכן אני כאן".

מה מחכה לקהל שיבוא לראות את "והארץ תיתן פריה"?

"אני מעדיף לשמור על עמימות בעניין הציפייה. אני רק יכול להמליץ לאכול טוב לפני זה, לשתות כוס יין טוב, ולא לבוא עם ציפיות. לבוא וליהנות. אני כן מאמין שהקהל הישראלי יפגוש את הבלט הישראלי לגמרי אחר".




"אני חי, החוויות הן דבר שקורה לי"

בזמנו אמרת שמתעלמים ממך כאן בארץ. אתה עדיין מרגיש ככה?

"אני חושב שמתעלמים גם מביבי נתניהו וכחלון ומהמון אנשים אחרים. ההתעלמות היא אג'נדה כללית. אני לא חושב שזו שאלה לעניין".

אני רואה שאתה מעודכן במה שקורה כאן. האם החומרים המשמשים אותך מגיעים מהחיים בהולנד או מחוויותיך בישראל?

"קשה לי להפריד. אני לא באמת יודע אם תנועה מסוימת מושפעת מיום קיצי במרפסת בהולנד או משפת הים כשהחלקתי על בננה. אני חי, החוויות הן דבר שקורה לי. אולי שבע שנים של אנליזה יעזרו לי לחקור את נבכי נשמתי".

יש הרהורים על חזרה לארץ?

"נכון לעכשיו לא".

אתה עדיין רוקד? 

"בוודאי, כל יום במקלחת. לעתים נדירות יש בי חשק לרקוד על במה. אני מאוד נהנה להזיז את הגוף. אולי אם יום אחד יבוא איזה כוריאוגרף צעיר ויציע לי לעשות סולו בחצי עירום, אז אולי כן. התשוקה לעמוד על במה ולרקוד זו לא תשוקה שנמשכת זמן רב".

אז איפה התשוקה שלך נמצאת היום?

"בשלושת ילדיי".

"והארץ תיתן את פריה" תעלה בימים רביעי וחמישי, 8-7 בנובמבר 2012 ב-20:00 בבית האופרה המשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב וביום חמישי, 27 בדצמבר ב-20:30 מרכז הבמה גני תקווה. בלעדי לגולשי הבמה: 50 אחוז הנחה על המופע במשכן לאמנויות הבמה. טל': 03-6927777.

רכישת כרטיסים