ג'סאן עבאס מעלה בהבימה את סיפור הרופא מעזה שביתו הופגז ובנותיו נהרגו
הפגזה בשידור ישיר
ד"ר עז א-דין אבו אלעיש נדר לא לשנוא את האויב ששיגר את הפגזים, זה אחר זה, שחדרו אל הקומה השלישית בביתו בעזה, הרגו שלוש מבנותיו ואחיינית, ופצעו אחרים. אין הבדל בין פלסטינים לישראלים זעק בכאבו, בשעתו, וישראלים שונים ענו לו אז בשנאתם.
אבל הרופא, שהתמחה בפוריות נשים, ועבד בין השאר בבתי החולים סורוקה ושיבא, דבק באמת שלו כי השנאה היא אש שורפת, והוא אינו מוכן להיכנע לה.
את המסר הזה כתב אבו אלעיש בספרו "לא אשנא" (הוצאת ידיעות אחרונות, 2011) שקטעים ממנו צורפו על ידי שי פיטובסקי למחזה-יחיד והם מועלים בבימויו בהבימה על ידי השחקן ג'סאן עבאס.
המונודרמה שכתב פיטובסקי עוקבת אחר חייו של עז א-דין (כך צריך לכתוב ולא אלדין כמופיע בפרסומים) מילדותו במחנה הפליטים ג'באליה ברצועת עזה ועד ליציאתו לקנדה בעקבות הפגזת הבית והרג בנותיו.
הוא מתאר ילדות והתבגרות, חוויות פרידה מהוריו, את בניית הבית הגדול במקום הבקתה העלובה שדחפורי צה"ל הרסו, את מפגשיו עם הישראלים – החל מהמשפחה שעבד אצלה, דרך עמיתיו הרופאים, מכריו בתקשורת הישראלית, וחיילי המחסומים שהמחשב שלהם הגדיר אותו כסכנה ביטחונית.
ברבע השעה האחרונה מגיע הסיפור אל אותם רגעים מצמררים, המתרחשים זמן קצר אחריו מות אשתו נדיה, ובעיצומו של מבצע עופרת יצוקה. אל אותה הפגזה קטלנית ומיותרת שהוא מדווח עליה בשידור ישיר אל שלומי אלדר, מתוך החדר שבו מוטלות בנותיו הנרצחות, ובנותיו האחרות פצועות.
תאטרון מעבר לאמנות
ברגעים האלה, שעבאס מגיע אליהם לאחר שהעביר כמספר וכשחקן את מכלול החוויות של עז א-דין, כילד, כבן, כבעל וכאב החרד תמיד לגורל המשפחה, מגיע ג'סאן עבאס לעוצמה הכואבת של משחקו-עדותו.
ג'סאן עבאס, "לא תשנא" (צילום: ז'ראר אלון)
הוא מישיר מבט אל הקהל הישראלי הסובב אותו באולם 4 האינטימי ושואל, בהתרסה כנגד המצפים לביטויי שנאה ולשאיפת נקם, איזה ישראלים עליו לשנוא.
זו הצגת תאטרון שיש לה תפאורה ותלבושות שעיצב ניב מנור, מוזיקה של הילית רוזנטל, תאורה של זיו וולושין ודרמטורגיה של שחר פנחס. אבל זה תאטרון שערכיו מצויים מעבר לאמנות.
זהו תאטרון שבענוותו ובישירות שלו מזהיר שהעופרת עדיין יצוקה, והוא מציב בפנינו את אותה שאלה שהופנתה אל עז א-דין אבו אלעיש, כדי שנענה, כל אם וכל אחות וכל בת, כל אב ובן ואח, כל חייל וקצין – שכמוהו גם אנחנו - לא נשנא.
06/11/2012
:תאריך יצירה
|